כל מה שרצית לדעת על אברהם צארום:
אברהם צארום (1878, כסלו ה'תרל"ט – 1942, כ' באב ה'תש"ב), מראשי התאחדות התימנים בארץ-ישראל, חבר אספת הנבחרים והועד הלאומי.
אברהם צארום נולד לסעדיה אפרים צארום בכפר עאנד שבמחוז חראז שבתימן בחודש כסלו תרל"ט (1878).
בשנת תרנ"ד עלה לארץ ישראל, עם כל משפחתו, דרך חוף חודידה.
משפחתו התיישבה בתחילה ביפו ולאחר מכן בירושלים, שם עבד כפועל בנין.
לאחר כמה חודשים עבר לראשון לציון על מנת לעבוד ביקב.
התחתן עם בת-עירו שמחה, וקודם מפועל ייצור למשגיח וטועם יינות.
על אף קידומו בייקב בראשון לציון עלה לירושלים על מנת לשרת את עדתו.
בירושלים בנה את ביתו בשכונת "בית ישראל".
למד מר' סעדיה נהארי את מלאכת סופר סת"ם.
כשפרצה "מלחמת הספרדים והתימנים" וכמה מחכמי התימנים הוכרחו להסתתר מפני רדיפות ומאסרים, מצא הרב שלום אלשיך מחסה בבית אברהם צארום, וכך הכירו חכמי העדה מקרוב את האיש ואת כשרונו והבנתו בענייני צבור, ובשנת ה'תרס"ט, כשהעדה התימנית זכתה בעצמאות, נבחר למזכיר ועד התימנים בירושלים.
הוא טרח לשחרר ראשי-משפחות שנתפסו לצבא, לספק מזון ומרפא לחולים במגפות, ליתומים ואלמנות, וכדומה.
היה חבר בוועד לחלוקת הסיוע במזון ששלחו יהודי אמריקה באוניה "וולקן" והשתתף בפעולות ועד הסיוע האמריקאי המאוחד לעזרת יהודים.
אחרי כיבוש הארץ על ידי הבריטים נבחר ליו"ר ועד העדה, לחבר הוועד המרכזי של "המזרחי", לחבר המועצה של "ועד העיר ליהודי ירושלים" ולאספת הנבחרים כנציג התימנים.
נבחר גם לאספת הנבחרים השנייה והשלישית ולחבר הועד הלאומי.
השתתף ביסוד התאחדות התימנים בארץ-ישראל ונבחר ליושב ראש הראשון שלה.
יסד את שכונת "מחניים" בירושלים.
עזר להשיג כלי-עבודה לפועלים מחוסרי אמצעים.
ייסד ובנה את "תלמוד תורה לתימנים" בשכונת הבוכרים בירושלים, וכן נלחם על הכללתו ברשת החינוך הציבורית.
קידם ארגון העובדים התימנים והשתדל בעד השגת עבודות לבני עדתו.
בשנותיו האחרונות נתכבד בתואר נשיא הכבוד של התאחדות התימנים בארץ-ישראל והיה פעיל בוועדות של העדה התימנית בירושלים ובמוסדות ועד הקהילה: במועצה הדתית, בוועדה הסוציאלית, בוועד השחיטה, בוועדה האדמיניסטרטיבית, בארגון להצלת ילדים מחוסרי חינוך, ועוד.
נפטר ביום כ' באב תש"ב בירושלים.