כל מה שרצית לדעת על אברהרד יקל:
אברהרד יקל (גרמנית: Eberhard Jäckel; נולד ב-29 ביוני 1929) הוא היסטוריון גרמני סוציאל-דמוקרטי, שנודע בזכות מחקריו על מקומו של אדולף היטלר בהיסטוריה של גרמניה.
יקל מלמד באוניברסיטה של שטוטגרט כפרופסור להיסטוריה מודרנית מאז 1967.
התפרסם לראשונה בעקבות ספרו "היטלר השקפת עולמו וחותמו בהיסטוריה", שבו בחן את השקפת עולמו ואת אמונותיו של הפיהרר הנאצי.
במחקריו רואה יקל את היטלר כמקבילה ההיסטורית לאסון צ'רנוביל.
הוא טען כי להיטלר, בניגוד לעמדתו של ההיסטוריון האנגלי אלן בולוק שגרס כי היטלר היה אופורטוניסט ללא אמונות מוצקות, היה מטען מגובש של אמונות והוא פעל במהלך חייו בעקביות מתוך פילוסופיית "הגזע והמרחב".
לטענת יקל, במוקד תפיסת עולמו של היטלר ניצב מאבק ההישרדות חסר הרחמים בין "הגזע הארי" ל"גזע היהודי" והאמונה הנגזרת מתוך מאבק זה כי גזעים חזקים חייבים להחזיק במרחבי מחיה גדולים.
יקל היה אחד הבולטים בקרב ההיסטוריונים ה"תכליתיים" שניהלו ויכוח עם ההיסטוריונים "הפונקציונליסטים", כדוגמת האנס מומזן ומרטין ברושאט.
ההיסטוריונים "התכליתיים" טענו כבר מאז שנות השישים כי להיטלר הייתה תוכנית ארוכת טווח להשמיד את היהודים כבר משנת 1924.
לאחרונה הגדיר יקל מחדש את עמדותיו, וכעת הוא מאמין שרוב היוזמות לביצוע השואה באו ישירות בפקודתו של היטלר, והיו יותר תולדה של סדרת החלטות אד הוק מאשר תוכנית פעולה כוללת.
בוויכוח שפרץ בין ההיסטוריונים הגרמנים בין השנים 1986-1988 היה יקל מבקר חריף של ההיסטוריון ארנסט נולטה, והוא טען כי התאוריה של נולטה לפיה פשעי המלחמה הנאציים היו תגובה לפשעים הסובייטים שביצע סטלין, היא "א-היסטורית".
בהסברו זה נשען יקל על הבוז והזלזול שהיטלר הפגין כלפי ברית המועצות, דבר המצביע לדעתו על כך שהיטלר לא יכול היה לחוש מאוים על ידי הסובייטים, כפי שטען נולטה.
בסוף שנות השבעים של המאה העשרים הוביל יקל את הביקורת נגד ההיסטוריון הבריטי דייוויד אירווינג, שטען בספרו "מלחמתו של היטלר" כי הרודן הנאצי לא היה מודע לשואה.
יקל כתב עשרות מאמרי תגובה בעיתונות בהם טען כי ספרו של אירווינג אינו אלא ניתוח היסטורי שגוי, שכן לדבריו היטלר היה מעורה היטב בכל מהלכי השואה ואף אישר אותם.