כל מה שרצית לדעת על אדי הפגוד:
אדריס אלברט "אדי" הפגוד (אנגלית: Edris Albert "Eddie" Hapgood; 24 בספטמבר 1908 – 20 באפריל 1973) היה כדורגלן אנגלי ששימש קפטן עבור ארסנל ונבחרת אנגליה בשנות ה-30.
הפגוד נולד בבריסטול והחל את קריירת הכדורגל שלו באמצע שנות ה-20 כשחקן חובב במקביל לעבודתו כחלבן, לפני שפרץ לתודעה בקטרינג טאון מהפוטבול ליג הדרומית.
ב-1927 הפגוד הועבר לארסנל של הרברט צ'פמן תמורת 950£.
הפגוד היה שחקן צנום בתחילת דרכו בארסנל, אך עוזר המאמן טום ויטאקר כפה עליו להעלות במשקל בצורה מבוקרת, ולהפסיק להיות צמחוני.
לימים הפגוד התפרסם בזכות כוחו הרב וממדי גופו.
הופעת הבכורה של הפגוד בארסנל הייתה במשחק נגד ברמינגהאם סיטי ב-19 בנובמבר 1927, ולאחר מכן הוא היה מחליפו של הבלם השמאלי הוראס קופ; רק בתחילת 1929 הוא הפך לשחקן הרכב קבוע עד תחילת מלחמת העולם השנייה ב-1939.
הוא שיחק ב-35 משחקים או יותר בכל עונה בתקופה זו, וזכה למוניטין של שחקן הגנה הגון ורגוע.
הפגוד החליף את טום פארקר בתפקיד הקפטן של ארסנל, והוביל את ההרכב של ארסנל שהיה דומיננטי מאוד בשנות ה-30 וזכה בחמש אליפויות ליגה ופעמיים בגביע ה-FA.
הפגוד שיחק 30 פעמים עבור נבחרת אנגליה, וערך את הופעת הבכורה שלו בתיקו 1 – 1 עם נבחרת איטליה, במשחק שנערך ברומא ב-13 במאי 1930.
הפגוד שימש קפטן הנבחרת ב-21 משחקים, כשהפעם הראשונה הייתה במשחק המכונה "קרב הייבורי" שבו ניצחה אנגליה את אלופת העולם איטליה.
אנגליה לא השתתפה במונדיאלים בתקופה זו, והמשחק נחשב לגמר גביע העולם "האמיתי".
משחק זה התפרסם בגלל סגנונו הקשוח שגרם לפציעת שחקנים רבים, כולל הפגוד עצמו שסבל משבר באפו.
הפגוד גם היה הקפטן של אנגליה במשחק נגד נבחרת גרמניה שנערך בברלין ב-14 במאי 1938.
שחקניה של אנגליה אולצו על ידי דיפלומטים בריטיים להצדיע במועל יד.
במשחק עצמו, שאדולף היטלר לא נכח בו, ניצחה אנגליה בתוצאה 6 – 3.
הקריירה של הפגוד בן ה-30 נקטעה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
הוא שירת בחיל האוויר המלכותי בזמן המלחמה, במקביל להשתתפותו במשחקים לא רשמיים עבור ארסנל והנבחרת האנגלית.
בתקופת המלחמה הפגוד הסתכסך עם הנהלת ארסנל, הושאל לצ'לסי ולבסוף עזב את ארסנל בנסיבות לא ברורות.
הפגוד השתתף במדי ארסנל ב-440 משחקים רשמיים, בהם הבקיע שני שערים.
ב-1945 הוא כתב את אחת מאוטוביוגרפיות הכדורגל הראשונות, שנקראה "Football Ambassador", ולאחר המלחמה הוא החל לעסוק באימון.
הוא אימן את בלקבורן רוברס למשך תקופה קצרה, ולאחר מכן על ווטפורד ובאת' סיטי.
לאחר מכן הוא עזב כליל את תחום הכדורגל; הפגוד היה נתון בקשיים כלכליים וביקש סיוע כספי מארסנל כיוון שמעולם לא נערך לא משחק פרידה מהמועדון, אך בארסנל שלחו לו רק 30£.
בשנותיו האחרונות הוא ניהל שני הוסטלים של ימק"א בברקשייר ובדורסט.
הוא מת ביום שישי הטוב של 1973.