כל מה שרצית לדעת על אדריכלות רומנסקית:
אדריכלות רומנסקית (אנגלית: Romanesque, צרפתית: Romane מילולית: "באופן הרומי") הוא מושג מודרני המתייחס לסגנון שאפיין תקופה באדריכלות שהתקיים החל מסוף המאה העשירית ובמיוחד במאה האחת עשרה והמאה השתים עשרה באירופה של ימי הביניים, עד שפינה את מקומו לטובת האדריכלות הגותית.
הרומנסק ניסה להחיות את סגנון הבנייה הרומי אשר נשתכח במאות השנים שעברו בין נפילת האימפריה הרומית עד אותה תקופה.
האדריכלות הרומנסקית הגיעה לשיאה בצפון צרפת, אך נפוצה בכל רחבי אירופה והייתה לסגנון הפאן-אירופי הראשון מאז האדריכלות הרומית.
התפשטותו ברחבי היבשת מעידה על כך שבתקופה זו כבר נישא מידע בידי סוחרים, אצילים, אבירים ובעלי מלאכה ממדינה למדינה.
האדריכלות הרומנסקית מייצג את התקופה בה אירופה החלה להתאושש מחשיכת ימי הביניים אשר אופיינה בהתדרדרות שלטונית, תרבותית וטכנולוגית.
חשיבות מיוחדת כאן ניתן לייחס לעליה לרגל למקומות קדושים שהייתה נהוגה באירופה, ומסלולי עליה לרגל למקומות כמו סנטיאגו דה קומפוסטלה בגליסיה שבצפון ספרד תרמו ככל הנראה באופן מיוחדת להתפשטות הסגנון.
האדריכלות הרומנסקית ידועה בזכות סגנון הבנייה המסיבי, הכבד והמוצק שלה.
סגנון זה מתבטא בקירות עבים, קשתות עגולות, עמודים חסונים ומוצקים, הקמרונות המפושקים , המגדלים הגדולים והקישותיות בארקדות.
לכל מבנה הייתה צורה מוגדרת היטב ולעתים קרובות הם היו בעלי תוכנית סדירה וסימטרית, שהקנתה להם מראה כללי של פשטות, זאת לעומת המורכבות של המבנים הגותיים שבאו לאחר מכן.
בזכות מאפיינים אלה ניתן לזהות את הסגנון בכל רחבי אירופה, למרות הבדלים אזוריים וחומרי בנייה שונים.
אף על פי שטירות ומבצרים רבים נבנו בתקופה זו, הם עדיין פחותים במספרם לעומת הכנסיות שנבנו, החשובות שבהן היו כנסיות המנזרים הגדולים, שרבות מהן עדיין עומדות על תילם ושמורות היטב, ולעתים קרובות, אף עדיין בשימוש.