כל מה שרצית לדעת על אודרי דה ווס:
אודרי דה ווס (Audrey de Vos; 1900–1983) הייתה מורה אנגליה לבלט אשר לימדה בלונדון במשך כ-40 שנה, מן הבולטות במורות לבלט בדורה, בעלת גישה חדשנית בתחום הוראת הבלט.
בהיותה כבת 15 החלה ללמד בלט בלונדון, עיר הולדתה.
החל משנת 1930 היא לימדה בסטודיו משלה.
היא הייתה תלמידתם של אסטפייבה ונוביקוף.
בתחילת המאה העשרים עבדה גם עם בלט רוס (Ballet Russ de Monte Carlo).
בזמן מלחמת העולם השנייה נאלצה להפסיק ללמד והייתה לנהגת אמבולנס.
גישתה להוראת הבלט הייתה שונה מדרך ההוראה המקובלת באותה תקופה, והיא נחשבה למהפכנית.
הרעיון שהוביל אותה היה, שאין מי שאינו יכול לרקוד בלט.
כל דבר אפשרי, אך יש לצאת מנקודת המוצא של היכולות או המגבלות של התלמיד, וליישם את הטכניקה לפי המצב האישי של כל אדם.
לא היה לה עניין להביא את הרקדן להתאים עצמו לרעיונות שלה, אלא לחשוב מנקודת המבט שלו, כיצד יוכל ליישם את הבלט הקלאסי לטובתו ולהתקדמותו האישית.
כל תלמיד קיבל תיקונים אישיים ושונים באופיים, והערות לפי צרכיו המידיים.
ולאורך שנות הלימוד התחלפו הערותיה והתיקונים שהציעה, לאור התקדמותו של הרקדן.
אודרי דה ווס סלדה מהמונח "שיטה" (Method), וטענה שההוראה חייבת להיות תהליך מתמשך של השתנות והתפתחות, לפי צורך אינדיבידואלי של הרוקד.
היא דימתה את הגוף לתזמורת על חלקיה השונים, והוואריאציות המופקות ממנו הן בעלות עוצמות שונות בשרירים ובאופן ההבעה.
היא שילבה במערכת ההוראה שלה גם שיעורי מחול מודרני, שיצרה ולימדה, כדי לגוון ולהעשיר את איכויות הרקדן/תלמיד.
דרכה המיוחדת של דה ווס אפשרה לתלמידים בעלי מוגבלויות פיזיות, להגיע לביצועים ברמה גבוהה של הטכניקה, מתוך כוח רצון עז ואמונה ביכולתם.
תלמידים שנפלטו מבתי-ספר ממוסדים לבלט, בשל היותם גבוהים מדי, שמנים מדי, או בלתי "מתאימים" במובנים אחרים, מצאו את דרכם אל דה ווס, שם הגיעו להישגים מרשימים ביותר.
השיעורים התבססו על בעיה מסוימת שיש צורך לעבוד עליה, בתוך הסדר הקבוע והמסורתי של תרגילי הבלט.
הייחוד של תרגילים שבנתה, יחד עם תיקונים והנחיות ביצוע ספציפיות לכל רקדן ורקדנית, העלו את היכולת וההבנה של תלמידיה לרמה גבוהה.
תלמידיה נקלטו בלהקות בעלות סגנונות שונים, וחלק כסולנים בלהקות ידועות כגון ברל גריי (Beryl Grey) מלהקת הסדלרס וויילס (Saddlers wales) ועוד.
תלמידיה הישראלים היו דומי רייטר סופר, אמירה מרוז, דינה שמואלי חינקיס ודליה אלטמן.