כל מה שרצית לדעת על אוטופיות טכנולוגית:
אוטופיות טכנולוגית היא תאוריה עתידנית אופטימית שמבוססת על האמונה כי מדע וטכנולוגיה מקרבות לאוטופיה או לפחות מסייעות ב: השגת שוויון, העלאת רמת החיים, חופש, העלאת כמות ורמת הידע, דמוקרטיזציה, הזדמנויות חברתיות ופוליטיות ועוד אידאלים אוטופיים.
ניתן לשייך אותה לתאוריות עתידניות אחרות כמו אוטופיות עתידניות.
למעשה, אוטופיות טכנולוגית היא אידאל חברתי היפותטי שבו החוקים, הממשלה, והתנאים הסוציאליים פועלים אך ורק למען רווחת האזרח.
בין אם בעתיד הקרוב או הרחוק, כאשר המדע והטכנולוגיה המתקדמת תאפשר קיום תנאים אלו.
בסוף המאה ה- 20 ובתחילת המאה ה- 21, יצאו כמה תנועות בקידום צורה של אוטופיות טכנולוגית כמטרה הניתנת להשגה.
מבקר התרבות הקנדי, אימר סזמן טוען מנגד כי אוטופיות טכנולוגית הוא רעיון נרטיב חברתי לא הגיוני וחסר כל ראיות תומכות .
החוקר רוב קלינג (1996) טוען שמדובר בז'אנר ספרותי, בעל מסגרת וכללים קבועים שיש לשמור עליהם.
לז'אנר 2 מאפיינים לדידו: 1.
מגביל את עצם הכתיבה 2.
זיהויו כז'אנר מסוים מספק מסגרת להבנת הטקסט על ידי הקורא.
לכן, בהתאם, כאשר נזהה כתבים בעלי מאפיינים אוטופיים נדע להבין אותם ככאלה ונשייך אותם מיידית לגישה זו.
קלינג אף מזהה דיסוננס חשוב –קשה מאוד ליישם את התאוריות האוטופיות, ועל מנת לעשות זאת יש צורך בכלים אנטי-אוטופיים – מלחמה, אלימות ועוד.
בתאוריה זו נכללים כתבים שונים שמתמקדים בערכים אוטופיים שונים, אך כולם יוצאים מגבולות הקשר המיידי בין הטכנולוגיה למשתמשים ודנים במרחב האפשרויות החיוביות שהטכנולוגיה פותחת דרך מתן תחזית מסוימת של התפתחותה ולפיכך יש המכנים תאוריה זו גם כ"גישת גאולה".
תאוריה זו לרוב תתעלם מבעיות כמו עלות הטכנולוגיה, נגישותה לחלקים נרחבים באוכלוסייה והפער הדיגיטלי, מפעיליה ועוד.
החוקר סגל (1985) מתאר כי כתבים אוטופיים גם ידונו בשימוש הפוטנציאלי שניתן לעשות בטכנולוגיה על מנת ליצור את "החברה הטכנולוגית", חברה שלא רק עושה שימוש בטכנולוגיה על מנת לשפר את איכות החיים של האדם, אלא אף מעצבת את ערכיה ואת מוסדותיה סביב הטכנולוגיה.