כל מה שרצית לדעת על אופרה-קומיק:
האופרה-קומיק (בצרפתית: Opéra-Comique) הוא שמם של להקת אופרה ובית אופרה בפריז.
הבניין נמצא בכיכר בואלדייה, ברובע השני של פריז, סמוך לבורסה הפריזאית ולא רחוק מן האופרה גרנייה, בית האקדמיה המלכותית למוזיקה.
האופרה-קומיק הוא אחד מששת התיאטראות הלאומיים של צרפת.
להקת האופרה-קומיק נוסדה בשנת 1714 לאפשר חלופה של אופרה צרפתית לאופרה האיטלקית ששלטה אותו זמן באירופה.
ההפקות באופרה-קומיק נבדלו מאלה של האקדמיה המלכותית למוזיקה בהיותן רשמיות פחות בדרישות שהציבו.
האופרה הקומית הצרפתית, לפחות במאה ה-19, לא הייתה קומית בהכרח; המונח חל על קטגוריה רחבה הרבה יותר.
המלחינים החשובים בתולדות האופרה-קומיק הם אובר, הלוי, ברליוז וביזה.
יש מקום להזכיר גם את ניקולא-שארל בוקסה הנבלן האקסצנטרי המפורסם, שחיבר גם הוא שבע אופרות ללהקת האופרה-קומיק.
האופרה קומיק הייתה הראשונה להעלות את "כרמן" של ז'ורז' ביזה.
עמודי התווך של רפרטואר האופרה-קומיק במהלך שנותיה היו היצירות הבאות, שהלהקה ביצעה כל אחת מהן יותר מ-1,000 פעמים: אבירות כפרית של פייטרו מסקאני, "בית הכפר" של אדולף אדם, "הגברת הלבנה" של פרנסואה-אנטואן בואלדייה, "הדומינו השחור" של דניאל אובר, "בת הגדוד" של גאטנו דוניצטי,, "לאקמה" של לאו דליב, "מאנון" ו"ורתר" של ז'יל מאסנה, "מיניון" של אמברואז תומא, "כלולות ז'אנט" של ויקטור מאסה, "אחו הפקידים" של פרדיננד ארול, טוסקה ולה בוהם של ג'אקומו פוצ'יני, וכרמן של ז'ורז' ביזה, שבוצעה למעלה מ-2,500 פעמים.
הצגת הבכורה האומללה של "קללת פאוסט" מאת ברליוז נערכה ב-6 בדצמבר 1846 באופרה-קומיק.
הייתה זו אחת המכשלות הקשות ביותר בקריירה שלו, שהותירה אותו בחובות כבדים והשפיעה במידה רבה על גישתו לביצוע המוזיקה שלו בפריז.
עוד הצגת בכורה מרשימה בתולדות האופרה-קומיק הייתה לאופרה היחידה של דביסי, "פליאס ומליסנד", ב-30 באפריל 1902.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לאופרה-קומיק:
•להקות אופרה
•הרובע השני של פריז
•פריז: בתי אופרה
•תיאטראות לאומיים