כל מה שרצית לדעת על אורה קדם:
אורה קדם (נולדה ב-1924), פרופסור לכימיה שהתמחתה בתחום התפלת מים וזכתה על מחקרה המשותף עם פרופסור אהרון קציר בפרס ישראל לשנת 1961.
קדם סיימה לימודי תואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית בירושלים.
במקביל לסיום לימודיה היא הצטרפה לחיל המדע ושירתה בו עד 1949, עת הצטרפה למחלקה לחקר פולימרים במכון ויצמן למדע.
קבוצת המחקר אליה השתייכה, בראשות אהרון קציר, עסקה באותה עת בחקר מקרומולקולות וחלבונים.
מטרת המחקר הייתה הבנת הקשר בין תכונות המקרומולקולות והשפעתן על החלבון, אך תוצאותיו עתידות היו להשליך על יישומה של כימיה פיזיקלית על תהליכים המתרחשים באורגניזמים חיים.
עבודתם נערכה במשותף עם קבוצות מחקר מהולנד ובשנת 1958 עבדה קדם באוניברסיטת ליידן בחקר תאי ממברנה אדומים.
במחקר זה הוגדר על ידה הקשר שבין תגובה כימית לבין תנועה בין ממברנות ויצירת אנרגיה.
בשובה לישראל הייתה שותפה למחקרו של אהרון קציר לפיתוח תאוריה מתמטית שאפשרה תכנון ניסויים בקרומים ביולוגיים וחישוב תוצאותיהם של ניסויים אלו.
עבור פיתוח התאוריה קיבלו קדם וקציר את פרס ישראל למדעי הטבע.
בשנת 1964 שהתה קדם בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס והצטרפה למחקר בנושא הקשר בין מים לבין מטבוליזם ביצורים חיים.
במחקר זה ואחרים נוכחה שמערכות הגוף הנחקרות, של יצורים חיים, אינן שונות בתחום זה ממערכות אחרות.
בשלהי שנות השישים היא החלה להתעניין בתחום התפלת המים.
עבודתה בתחום התפלת המים הייתה חלוצית.
בשנים 1967–1968 עבדה קדם בקריה למחקר גרעיני.
במקביל היא החלה ללמד במוסדות האקדמיים בעיר שהיו לאוניברסיטת בן-גוריון.
לאחר הירצחו של אהרון קציר, בשנת 1973, ייסדה קדם את המחלקה לחקר ממברנות במכון ויצמן ועמדה בראשה.
ברחובות היא מונתה גם למנהלת המדעית של חברת מחקר לפיתוח ממברנות להתפלת מי ים.
לאחר פרישתה ממכון ויצמן הצטרפה קדם לסגל אוניברסיטת בן-גוריון, תחילה כיועצת ולאחר מכן כראש התוכנית להתפלת מים.
בשנים 1995–2003 היא שימשה ראש המחלקה להתפלה וטיפול במים באוניברסיטה.
מלבד פרס ישראל, קדם היא כלת פרס דדלי רייט, דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות בן-גוריון ואוניברסיטת Twente בהולנד (2007) וחברת האקדמיה האמריקאית הלאומית להנדסה.