כל מה שרצית לדעת על אחוה (תקליטים):
אחוה הייתה חברת התקליטים הראשונה שנוסדה בתל אביב, בארץ ישראל המנדטורית, בסוף 1933 על ידי דב מייבלט.
החברה פעלה כ-8 חודשים, העסיקה שמונה עובדים והדפיסה 15 אלבומים שונים בהיקף של כמה מאות תקליטים.
דב מייבלט היה עובד בחברת התקליטים הפולנית "סירנה" והגיע לארץ ישראל כתייר בשנת 1933.
באותם ימים לא היו ביישוב שידורי רדיו ומספרם של בעלי גרמופונים היה זעום.
חלק מבעלי האמצעים בקרב עולי העליות הרביעית והחמישית הביאו עמם גרמופונים ותקליטים לארץ.
לדבריו של אליהו הכהן, חוקר הזמר העברי, "קשה לדמיין היום עד כמה הארץ הייתה מלאה אז שירה".
".
.
.
השירה התפתחה בעיקר מסביב למדורה, בבתי ספר, בקיבוצים, בקני תנועות הנוער".
מייבלט החליט להשתקע בארץ ולייסד חברת תקליטים – הראשונה מסוגה בארץ-ישראל.
כדי להקים את החברה נכנס לשותפות עם חברת אחווה, שעסקה בשאיבת בורות ספיגה, והשקיע מהונו 5,000 ליש"ט.
בדצמבר 1933 הקים את חברת התקליטים באותו שם במבנה משאבת המים בפרדס (כיום צומת הרחובות מזא"ה ודרך פתח תקוה) בשולי תל אביב.
מטרתו הייתה להפיק את ראשוני התקליטים לפני פתיחתו של יריד המזרח השני, באפריל 1934.
הדגש של יריד המזרח היה עידוד תוצרת הארץ.
מייבלט פנה לתיאטרון "המטאטא" כדי לאתר זמר ומעבד ומצא שם את מבוקשו – משה וילנסקי בן ה-23, מוזיקאי בהכשרתו, היה פסנתרן ב"מטאטא" ועלה כשנתיים לפני כן מפולין.
יוסף גולנד, מכוכבי התיאטרון, נבחר כזמר.
מייבלט ווילנסקי בחרו יחד 30 שירים של מרדכי זעירא, עמנואל עמירן וווילנסקי עצמו, שהיו פופולריים באותה עת.
לאחר שוילנסקי הכין להם עיבודים צריך היה למצוא אולפן הקלטות, כיוון שביישוב לא היה כזה בנמצא.
לאחר שוילנסקי חיפש לשווא, בהתבססו על שמועות, אולפן בביירות ובצידון שבלבנון, הציע גולנד להקליט את השירים בברלין, כיוון שאחיו התגורר שם והיה בקשרים עם בעלי אולפן.
גולנד יצא עם עיבודיו של וילנסקי לברלין בפברואר 1934 והקליט באולפן "ארטיפון" את כל 30 השירים ביום אחד עם חלק מתזמורת הקולטורבונד היהודית של ברלין.
תזמורת ג'אז זו הייתה בעלת מוניטין וניצח עליה החצוצרן זיגפריד פטרושקה.
במרץ שב גולנד לתל אביב עם המאסטרים (אב-טיפוס מתכתי שאותו משכפלים במפעל) וייצור תקליטי השלאק (נקראו אז בעברית "לוחות גרמופונים") החל, לאחר שמכבש ייצור הגיע למפעל.
אחוה ייצרה 15 תקליטים שונים, כולם במהירות של 78 סל"ד.
כל תקליט הכיל שני שירים, אחד בכל צד.
על מנת לחסוך בהוצאות הופקו רוב התקליטים מקרטון שהיה מצופה בשכבה דקה מאוד של שלאק (למרות שעמידות הקרטון נודעה כבר אז כנמוכה).
שלושה תקליטים יצאו גם בגרסת שלאק טהור.
על התווית שבמרכז התקליטים הופיע שמו של גולנד והכיתוב "תוצרת הארץ".
שמו של וילנסקי לא הופיע על התקליטים.
על פי קטלוג החברה, ייצרה אחוה גם גרמופונים.
שני השירים המצליחים ביותר היו "דודה הגידי לנו כן" ו"תל אביב".
שירים נוספים שהודפסו היו:"עמק-עמק""הגמל המעופף""קומה אחא""הללויה""בחדר""קדיש""עד אנה אדוני""קטונו מאוד""איזה פלא""אחרי מותי""חי חי""הבו לבנים""ושאבתם מים בששון""יה ליל"מייבלט הצליח להציג את תקליטיו ביריד המזרח השני בסוף אפריל 1934 וזכה להצלחה רבה.
אחוה אף הבטיחה גרמופון מתוצרתה לכל אחד שירכוש את כל 15 התקליטים.
ב-20 ביולי 1934 שלחה הלשכה הראשית של קרן קיימת לישראל מזכר לשליחיה בעולם ובו שובחו התקליטים כאמצעי תעמולה יעיל וחשוב לתנועה הציונית.
למרות ההצלחה והבקשה שהגיש מייבלט להעסקת עוד שלושה מומחים מגרמניה, בנוסף לשמונת עובדיו, נאלץ מייבלט להפסיק את הייצור בנובמבר אותה שנה עקב איכותם הטכנית הירודה של רוב התקליטים.
תקליטי הקרטון נשברו או נשחקו בקלות, התעקמו או חוררו על ידי המחט, ציפוי השלאק התקלף או שהחור בתקליטים לא היה ממורכז.
לאחר שמייבלט סגר את מפעל אחוה הוא עזב לגרמניה וייסד שם חברת תקליטים.
ככל הנראה, שב מייבלט לפולין בשנת 1937.