כל מה שרצית לדעת על איגור נטו:
איגור אלכסנדרוביץ' נטו (ברוסית: Игорь Александрович Нетто; 9 בינואר 1930 – 30 במרץ 1999) היה כדורגלן סובייטי-רוסי ששיחק בעמדת הקשר, ונחשב לאחד מגדולי הכדורגלנים הסובייטים בכל הזמנים.
נטו החל את הקריירה שלו כמגן שמאלי, אך בשל יכולות הכדרור והטכניקה המרשימה שהפגין הוסט בהמשך לקישור.
נטו החל את הקריירה שלו בקבוצת ספרטק מוסקבה ב-1949, ושיחק בה במשך כל הקריירה.
הוא הבקיע 37 שערים ב-367 משחקי ליגה, וסייע לקבוצתו לזכות בחמש אליפויות של ליגת העל הסובייטית בשנים 1952, 1953, 1956, 1958 ו-1962, ובשלושה גביעי ברית המועצות.
בעקבות היכולת המרשימה שהפגין במדי ספרטק, קיבל נטו את סרט הקפטן של נבחרת ברית המועצות ב-1954, ושימש בתפקיד עד לסיום הקריירה שלו.
נטו הוביל כקפטן את נבחרת ברית המועצות לזכייה במדליית הזהב בטורניר הכדורגל של אולימפיאדת מלבורן ב-1956.
כעבור שנתיים נכלל בסגל הנבחרת למונדיאל 1958, אך בשל פציעה החמיץ את כל משחקי הטורניר, למעט המשחק השלישי בשלב הבתים מול נבחרת ברזיל.
באליפות אירופה בכדורגל הראשונה שנערכה ב-1960, הוביל נטו את ברית המועצות לזכייה, לאחר ניצחון על נבחרת יוגוסלביה במשחק הגמר.
במהלך הטורניר המוצלח הוא ניהל את משחקה של הנבחרת במרכז המגרש לצידו של יורי וובינוב.
במונדיאל 1962 סייע נטו לנבחרתו להעפיל לרבע הגמר, שם הודחה על ידי נבחרת צ'ילה.
במהלך משחק נגד אורוגוואי הפגין הגינות יוצאת דופן: איגור צ'יסלנקו הצליח להכניס את הכדור לשער, אך היה זה דרך חור ברשת החיצונית; נטו עדכן את שופט המשחק בכך על מנת שיפסול את השער.
ב-1966 פרש נטו ממשחק, ומאוחר יותר הפך למאמן הוקי קרח.
ב-1967 החל לעבוד גם כמאמן כדורגל, ושימש כמאמנן של אומוניה ניקוסיה, שיניק יארוסלבל, נבחרת איראן, פאניוניוס ונפצ'י באקו.
ב-1957 הוענק לו עיטור לנין על הישגיו בספורט.
אצטדיון קבוצת המילואים של ספרטק מוסקבה נושא את שמו.