כל מה שרצית לדעת על איחוד קאלמאר:
איחוד קאלמאר (דנית, נורבגית ושבדית: Kalmarunionen) הוא מונח היסטוריוגרפי המתאר מספר אוניות פרסונליות (1397-1524) שאיחדו את שלוש הממלכות דנמרק, נורבגיה (כולל איסלנד, גרינלנד, איי פארו והאיים שטלנד ואורקני) ושבדיה (לרבות חלקים מפינלנד) תחת מלך אחד.
היוזמה לאיחוד הייתה של מרגרט הראשונה, מלכת דנמרק ושל ולדמר אטרדג הרביעי.
טכנית, המדינות לא ויתרו רשמית על ריבונותן או על עצמאותן, אך במושגים פרקטיים, הן היו יחידות אוטונומיות בלבד, כשהמונרך מחזיק בריבונותן, ובפרט מוביל את יחסי החוץ שלהן.
למדינות היו אינטרסים שונים משלהן (במיוחד אי שביעות הרצון של האצולה השבדית מהתפקיד המרכזי ששיחקה דנמרק באיחוד), דבר שהוביל בסופו של דבר לעימות בין המדינות המאוחדות, ולפער ביניהן, שהלך והתעצם עד לפירוק האיחוד בשנת 1523, כשגוסטב ואסה הפך למלך שבדיה.
טכנית, האיחוד מעולם לא בוטל.
נורבגיה ומושבותיה, המשיכו להוות חלק מדנמרק, כחלק מממלכת דנמרק-נורבגיה, תחת שושלת אולדנבורג, למשך מספר מאות לאחר פירוקו של איחוד קאלמאר.