כל מה שרצית לדעת על איליאדה:
האיליאדה (ביוונית: Ἰλιάς, אִילִיאס) היא הראשונה מבין שתי היצירות האפיות בתרבות היוונית אשר מיוחסות להומרוס (השנייה היא האודיסיאה) ובה נפרשים לאורך 15,693 טורים יצוג נוקב של טרגדיות, חורבן, חברוּת ומשפחה בעת מלחמה.
רוב החוקרים מתארכים את חיבור שתי היצירות, אשר השפיעו רבות על תרבות המערב, למחצית השנייה של המאה ה-8 לפנה"ס.
האיליאדה נכתבה ביוונית הומרית, וחולקה בתקופה ההלניסטית לעשרים וארבעה מזמורים (או ספרים), אשר הקצר בהם מונה 424 טורים (מזמור יט) והארוך – 909 (מזמור ה).
השנה העשירית והאחרונה של מלחמת טרויה, בה צרו מלכי יוון על העיר, מהווה את הרקע לאפוס.
השם 'איליאדה' עצמו נגזר מן השם אִילִיוֹן (ובלטינית איליום) – שמה האחר של טרויה.
השירה נפתחת "In medias res", והעלילה שהיא מגוללת ותקופת הזמן אותה היא מתארת נמדדת בשבועות בודדים.
בפרט, האיליאדה אינה מתארת את תחילת מלחמת טרויה ואת הסיבות לה, אם כי היא מזכירה מאורעות אלו פעמים רבות.
גם סיפור הסוס הטרויאני כלל אינו מופיע, אלא מוזכר כבדרך אגב בחלק השמיני של האודיסיאה (שורות 492–495).
גם מות אכילס בחץ מקשת פאריס שפגע בעקבו, לא מוזכר.
המילה הפותחת את היצירה ביוונית עתיקה היא "Μῆνιν" (מֵנין), שפירושה "זעם; חרון אף", וזאת משום שהנושא העיקרי של השירה היא חמתו של אֲכִילֵס, גדול הגיבורים היוונים.
האפוס טווה את סיפור זעמו והתפייסותו של אָכִילֵס, ודרך סיפור זה משתקפת חלקית המלחמה עצמה: בראשית רב אכילס עם המלך אגממנון, המפקד העליון של הצבא היווני, ונוטש את המערכה.
העדרו מאפשר להֶקְטוֹר, נסיך טרויה ובחיר לוחמיה, להרוג את פטרוקולוס, רעו של אכילס.
שטוף תאוות נקם, שב הגיבור למלחמה, והעלילה מגיעה לשיאה בדו-קרב שבו הוא קוטל את הקטור.
בפרקי הסיום, נעתר אכילס לבקשת פריאמוס, מלך טרויה, להשיב את גופת בנו.
השירה מסתיימת בתיאור הלוויתו של הקטור, והטור האחרון "כָּכָה חָגְגוּ קְבוּרָתוֹ שֶׁל-הֶקְטוֹר מַכְנִיעַ-הַסּוּסִים.
" (בתרגומו של שאול טשרניחובסקי).
האפוס מתחיל בכעס של אכילס ומסתיים בהתפייסות שלו.
האיליאדה אינה מזכירה כלל את תחבולת הסוס הטרויאני ואת חורבן העיר, שכן ברור שגורלה נגזר עם מות הקטור.