כל מה שרצית לדעת על איסור טלטול בין רשויות היחיד:
בהלכות ערובין, איסור טלטול בין רשויות היחיד הוא איסור דרבנן על טלטול חפצים בשבת בין שתי רשויות היחיד שהבעלות עליהם אינה זהה.
לדוגמה, טלטול חפצים מבית מגורים פרטי לבית פרטי אחר, מבית פרטי לחדר מדרגות משותף (שנחשב כחצר משותפת) או מחצר משותפת למבוי משותף.
מדין התורה מותר לטלטל ללא הגבלה בין רשויות היחיד ללא תלות בבעלות עליהם, ואיסור זה הוא גזירה מאוחרת מדרבנן.
הסיבה לאיסור דרבנן זה הוא חשש מחוסר הבחנה בין הוצאה מרשות היחיד פרטית לרשות היחיד משותפת (כגון מבית לחצר), לבין הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, שאף היא רשות משותפת, ואיסור ההוצאה אליה הוא מהתורה.
בעקבות חשש זה נאסרה הוצאת החפצים לא רק בין רשות יחיד פרטית למשותפת, אלא גם בין שתי רשויות היחיד פרטיות בבעלות שונה, (בין שני בתים פרטיים או בין שני חדרים בבית אחד שנמצאים בבעלות נפרדת) ובין שתי רשויות היחיד משותפות בבעלות שונה (מחצר משותפת למבוי משותף).
כאשר אסרו חכמים את טלטול החפצים בין רשויות היחיד בבעלות נפרדת, הם אסרו דווקא את טלטול החפצים שהיו בשעת כניסת שבת בתוך הבתים.
אולם מותר לטלטל חפצים שהיו בשעת כניסת שבת בתוך החצר או במקומות אחרים, כגון בתוך גינה או על גג, בכל השטח שבו הם נמצאים, ואף להכניסם לבתים.
ניתן להתיר איסור זה באמצעות תיקון עירוב חצרות, שהוא מזון בשיעור מסוים המונח באחד הבתים ומשותף לכל הדיירים, ובאמצעותו משתפים כל הרשויות הפרטיות והמשותפות והופכים אותם לרשויות בבעלות זהה, דבר המתיר את טלטול החפצים ביניהם.
(במבוי דווקא באמצעות שיתוף מבואות).
עצה אחרת היא ביטול רשות.
כיום מקובל להקיף מקומות מיושבים בעירוב, שהוא מחיצה הלכתית המקיפה בשלמות שטח גדול, והופכת את כל השטח הפתוח באזור מכרמלית לרשות היחיד.
אולם גם לאחר הקמת העירוב עדיין אסור לטלטל בין בתים פרטיים לשטח הפתוח, בגלל איסור זה של טלטול בין רשויות היחיד בבעלות שונה.
על מנת להתיר את טלטול החפצים בלי לעבור על איסור דרבנן זה, דואגות הרבנויות המקומיות לתיקון עירוב חצרות משותף לכל דיירי המקום, דבר המתיר את טלטול החפצים בכל השטח המוקף בעירוב.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לאיסור טלטול בין רשויות היחיד:
•הלכות עירובין