כל מה שרצית לדעת על אלברכט מברנדנבורג:
אלברכט מברנדנבורג (הוא אלברכט ממיינץ) (28 ביוני 1490 – 24 בספטמבר 1545) קרדינל והנסיך הבוחר של מיינץ משנת 1514 עד 1545, והארכיבישוף של מגדבורג משנת 1513 עד 1545.
נולד לנסיך הבוחר (קורפירסט) יוהאן ציצרו מברנדנבורג, מבית הוהנצולרן.
בשנת 1499 התייתם, והוא ואחיו הגדול, יואכים הראשון מברנדנבורג, הפכו לנסיכי ברנדנבורג, אך רק אחיו זכה בתואר הנסיך הבוחר.
את השכלתו רכש באוניברסיטת פרנקפורט דאודר.
ב-1513 נתמנה לארכיבישוף במגדבורג, ונוסף על כך היה בישוף בהלברשטט, ולאחר מותו של הנסיך הבוחר אוריאל ממיינץ, נבחר ב-9 במרץ 1514 לארכיבישוף ולנסיך הבוחר של מיינץ, בהיותו בן 24.
ב-1518 התמנה לחשמן (קרדינל).
בחירתו לנסיך מיינץ חוללה תמורות כבירות בדברי ימי העולם.
הכנסייה דרשה תשלום של 21,000 דוקטים בעבור הבחירה, אולם דרשה מכל מועמד להתחייב שיגרש את היהודים מנסיכותו, ובמילים אחרות – לאבד את הסיכוי לגבות את הכסף חזרה.
כדי לפתור את הבעיה, התגייס הכומר הדומיניקני יוהאן טצל לגביית דמי "סליחה וכפרה" באמצעות מכירת שטרי מחילה (אינדולגנציות), מכירה שאושרה על ידי האפיפיור לואי העשירי ושנועדה רשמית לממן את בניית בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא.
כאמור הוטל עליהם להביא את מחצית הסכום לידי האפיפיור, והמחצית השנייה שימשה למימון חובותיו.
מסע זה הוציא נזיר אוגוסטיני פשוט, בשם מרטין לותר משלוות נפשו (וזאת עוד ללא שידע את המטרה האמיתית של המסע), וגרם לו לפרסם את 95 התזות המפורסמות שלו על כותלי כנסיית ויטנברג, בו הוא מבקר את המדיניות ואת התאולוגיה של מכירת מחילה בכסף.
בסופו של דבר, היהודים לא גורשו מהנסיכות, לאחר צו של הקיסר מקסימיליאן הראשון על פי שתדלנות של יוסף בן גרשון מרוסהיים.
בשנת 1519 היה אלברכט אחד הגורמים החשובים לבחירת קרל החמישי לקיסר, והקיסר מינה אותו ב-1521, עם בואו לגרמניה, לקאנצלר.
באספת הממלכה בוורמייזא הכריע אלברכט לטובת הקתולים, והיטה גם את לב הקיסר, למרות ידידותו של אלברכט עם אולריך פון הוטן, שלחץ עליו להפוך לפרוטסטנטי.
אלברכט המשיך לפסוח על שתי הסעפים, אך לאחר מלחמת האיכרים (1525) התנער סופית מהתנועה הפרוטסטנטית.
אלברכט היה ממקימי ברית נירנברג הקתולית ב-1538, שהוקמה ככוח נגד לברית שמלקלדן הפרוטסטנטית.
מת ב-1545, מעט לפני פרוץ המלחמה השמלקלדית.