כל מה שרצית לדעת על אל השמש:
אל השמש, בתרבויות ודתות קדומות רבות, הוא ישות האחראית על השמש או על אספקטים מסוימים הקשורים אליה.
במהלך ההיסטוריה, תרבויות רבות העריצו את השמש.
נטייה זו הגיונית ביותר, שכן השמש הייתה (ועודנה) גורם חשוב והיוותה מסתורין גדול, ככדור התלוי באוויר שמפיק אור וחום.
לכן התפתחו אגדות רבות בקשר לשמש.
השמש יכולה להיות מיוחסת גם לאלוהות נקבית, וחוקרי מיתולוגיות מסוימים טוענים שהאלהת השמש בדמות נקבית אף נפוצה יותר, רק לא בתרבות האירופית.
באמונות מסוימות אל השמש הוא אל שאחראי על השמש בתור עצם, ואילו בתרבויות אחרות אותו אל הוא השמש עצמה.
דוגמה לכך היא הליוס היווני, שלפי האמונה רוכב במרכבת אש בשמים, ובלילה יורד למחילה תת-קרקעית.
בתרבות הכנענית האמונה הרווחת הייתה, שלעת ערב שפש (שאחד מכינוייה היה "מאור האלים") הייתה נכנסת לבית החופשית שהוא השאול שנמצא מתחת לעולם, ומקום משכנו של האל מות, ובבוקר הייתה נחלצת משם וקמה לתחייה ומתחילה מחדש את מסעה ברקיע.
השיוט ברקיע נתפס כנעשה באמצעות כלי מסוים: סירה בתרבות המצרית או מרכבה בתרבויות הכנענית והיוונית.
ליקויי חמה והתקצרות הימים בחורף גם הם יוחסו לאלי השמש השונים.
במיתולוגיה הסינית, השמש והירח מסמלים את היין והיאנג, ולכן אינם מיוחסים לאל או אלה.
לפי אמונתם, בראשית היו תשע שמשות והחיים היו בלתי אפשריים עקב החום, עד שהגיע גיבור שירה בשמונה מתוכן.
דוגמאות לאלי שמש:
במיתולוגיה המצרית: רע
במיתולוגיה הכנענית : שפש
במיתולוגיה הרומית ובמיתולוגיה היוונית: אפולו והליוס.
במיתולוגיה הקלטית : וירוטוטיס
בתרבות הפרסית וההינדית: מיתרה
במיתולוגיה של שבט האיבו: צ'וקוו
במיתולוגיה המסופוטמית : שמש
במיתולוגיה היפנית: אמטראסו
במיתולוגיה של האינקה: אינטי
במיתולוגיה היהודית המלאך אוריאל (לפי מדרש שמו) הוא הממונה על האור
קיסרי יפן נחשבו לצאצאיה של אלת השמש אמאטראסו בדת השינטו
האצטקים הקריבו לאל השמש קורבנות אדם, כי האמינו שהשמש מאבדת דם בכל זריחה, וכדי שלא תיעלם, יש צורך להחזיר לה דם זה, שיבוא מעורקיהם של הנזבחים.