כל מה שרצית לדעת על אל-חרם:
אל-חרם (בערבית: الحرم) היה כפר ערבי על חוף הים התיכון, כ-10 ק"מ צפונית ליפו, שנבנה סביב מסגד סידנא עלי ולעתים אף מכונה על שמו.
תושבי הכפר נמלטו ממנו בעת מלחמת העצמאות.
רוב אדמות הכפר צורפו לשטח העיר הרצליה והמועצה המקומית כפר שמריהו.
תושבי הכפר היו מוסלמים ברובם, וכלכלתם התבססה על חקלאות ודיג.
המשפחות הגדולות בכפר היו משפחת אל-מסרי ומשפחת אל-כרים.
בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 נקנו מהאפנדי של אל-חרם חלק ניכר מאדמות הכפר על ידי קהילת ציון אמריקאית.
על אדמות אלה (ועל אדמות כפרים שכנים, כמו אג'ליל) הוקמו היישובים הרצליה, רשפון וכפר שמריהו.
על-פי עדויות רבות היו הקשרים בין המתיישבים היהודים לתושבי אל-חרם ידידותיים ביותר, ישנן עדויות המספרות על רוכלים ערביים מסתובבים ברחובות המושבה[דרושה הבהרה] יתרה מזאת, חלק מתושבי הכפר הועסקו בבניית ההתיישבויות היהודיות.
בשנת 1944 מנה הכפר כ-520 נפש ושטחו כלל 3,320 דונם.
בשנת 1945 היו שייכים 4,745 דונם משטחי הכפר לגורמים יהודיים שרכשו שטחים לשם הרחבתם של היישובים לידו.
ב-1948, בעת מלחמת העצמאות, חששו תושבי הכפר לחייהם למרות הקשרים הטובים עם שכניהם היהודים, ולאחר כיבוש יפו נמלטו התושבים מהאזור והתמקמו בעיקר בטייבה ובכפר מוקיבלה בכוונה לשוב לביתם עם תום המלחמה.
חלקם הועברו למחנות פליטים מעבר לקו הירוק.
על-פי עדויות של כמה מהמתיישבים הראשונים בהרצליה, התושבים היהודיים הגיעו לכפר ושוחחו עם תושביו לפני פרוץ המלחמה, בשיחה נאמר כי היהודים מתחייבים לשמור על שלומו של הכפר וכי לתושבי אל-חרם אין כלל מקום לדאגה, אולם לאחר מספר תקיפות שביצעו ההגנה והאצ"ל באזור, חששו התושבים לחייהם ועזבו את הכפר.
לאחר תום המלחמה לא התירה להם ממשלת ישראל לחזור לבתיהם.
[לכל הפסקה] רוב תושבי הכפר וצאצאיהם נותרו בטייבה ומוקיבלה.
במרץ 1949 הוקמה בתחומי הכפר הנטוש מעברה ששמה הרשמי היה "רשף", על שם חורבות אפולוניה (רשפון-ארסוף) הסמוכות, התושבים היו עולים יוצאי מזרח אירופה.
המקום נודע גם בשמות "מעברת סידנא עלי", "מעברת נוף ים" או "סידני עלי", בשנת 1952 צורפה המעברה להרצליה וכיום זה חלק משכונת "נוף-ים" בהרצליה.
אדמות הכפר הועברו לשטח העיר הרצליה והמועצה המקומית כפר שמריהו.
כיום רבים מבתי הכפר הרוסים, וחלקם משמשים כבסיס[דרושה הבהרה] לבתי תושבים יהודיים שנבנו במקום.
מסגד סידנא עלי, שהיה במרכז הכפר, נותר על תלו ולימים שוקם וחזר לתפקד כמסגד פעיל.
בית הקברות של הכפר פרוץ ומוזנח.