כל מה שרצית לדעת על אמנה בדבר מעמדם של פליטים:
אמנה בדבר מעמדם של פליטים (באנגלית: Convention Relating to the Status of Refugees) היא אמנה בינלאומית אשר נחתמה בישיבה מיוחדת של האומות המאוחדות בז'נבה ב-28 ביולי 1951, ונכנסה לתוקף ב-22 באפריל 1954.
האמנה מגדירה מיהו פליט, ומפרטת בין השאר, את זכויות בני האדם שמבקשים מקלט מדיני ואת אחריות המדינה המעניקה להם מקלט.
האמנה מפרטת מי אינו נכלל במסגרת הגדרת ה"פליט", כגון פושעי מלחמה, וכל מי שקיבלו אזרחות במדינה מוכרת.
האמנה איננה מגדירה כפליט את צאצאיו של הפליט.
האמנה אף קובעת את הזכאות לתעודת מעבר המונפקת בהתאם להוראות האמנה.
ב-4 באוקטובר 1967 נכנס לתוקפו פרוטוקול בדבר מעמדם של פליטים (Protocol Relating to the Status of Refugees) המרחיב את הוראות האמנה.
האמנה החילה את הוראותיה רק על פליטים שנקלעו למצבם עקב אירועים שאירעו עד 1 בינואר 1951, והעניקה למדינות החתומות עליה את הזכות לפרש את הוראות האמנה כאירועים שאירעו באירופה או אירועים שאירעו באירופה ובמקומות אחרים.
הפרוטוקול הסיר את מגבלות הזמן והמקום מהגדרת ה"פליט" אולם התיר למדינות שחתמו על האמנה ואשר הגבילו את תחולתה הגאוגרפית, להמשיך ולהחזיק בהגבלה זו.
האמנה אושרה בעיר ז'נבה ולפיכך יש המכנים אותה בשם "אמנת ז'נבה", אף על פי שאיננה אחת מאמנות ז'נבה העוסקות בדיני מלחמה.
דנמרק הייתה המדינה הראשונה שאישררה את הוראות האמנה (4 בדצמבר 1952) ונכון לשנת 2010 – 147 מדינות בעולם חתמו על האמנה או על הפרוטוקול (או על שניהם).
על פי המידע באתר נציבות הפליטים של האומות המאוחדות, אישררה מדינת ישראל את האמנה ב-1 באוקטובר 1954 ואת הפרוטוקול ב-14 ביוני 1968.