כל מה שרצית לדעת על אמנות יפנית:
יצירות אמנות נוצרו ביפן מראשית ההתיישבות בה (כעשרת אלפים שנה לפנה"ס) ועד לימינו.
במשך הדורות התפתחה אמנות יפנית בעלת מאפיינים ייחודיים.
ההיסטוריה היפנית שזורה בפרקי זמן קצרים שבמהלכם חדרו אל הארץ השפעות תרבותיות זרות לרוב, וביניהם תקופות ארוכות של ניתוק וחוסר קשר עם העולם החיצוני.
עם הזמן למדו היפנים לחקות ולהטמיע את היסודות הזרים שחלחלו אל ארצם ואלו השתלבו בתרבות האסתטית של יפן (ראו אסתטיקה יפנית).
האמנות היפנית המורכבת המוקדמת ביותר נוצרה במאה ה-7 וה-8 והיא ספוגה בהשפעות בודהיסטיות.
במאה ה-9, עת צימצמו היפנים את הזיקה לסין והחלו לפתח תרבות עצמאית, גדלה חשיבותן של האמנויות החילוניות, אם כי גם האמנות הדתית לא נזנחה עד המאה ה-15.
לאחר מלחמת אונין (1467-1477) נכנסה יפן לתקופת תוהו ובוהו פוליטי, חברתי וכלכלי שנמשך כמעט מאה שנים.
במדינה, כפי שהתעצבה תחת הנהגתם של שוגוני הטוקוגאווה, היה לדת המאורגנת תפקיד פחות בהרבה בחיי העם, והאמנויות ששרדו היו בעיקר חילוניות.
ציור הוא הביטוי האמנותי המועדף ביפן, ועוסקים בו החובבן והמקצוען גם יחד.
עד לתקופה המודרנית כתבו היפנים במכחול ולא בעט.
המודעות לטכניקות המכחול הביאה עמה רגישות רבה לדקויות הציור.
עם עליית התרבות הפופולרית בתקופת אדו, נעשו הדפסי עץ הקרויים "אוקיו-אה" לאמנות חשובה.
הטכניקה בתחום זה השתפרה בהדרגה.
ההדפסים הצבעוניים שימשו למטרות מגוונות: מחדשות יומיות ועד לספרי לימוד ופורנוגרפיה.
פיסול היה פופולרי הרבה פחות ביפן.
הוא קושר עם נושאים דתיים, וככל שירדה קרנו של הבודהיזם התמעטה חשיבותה של צורת ביטוי אמנותית זו.
הקרמיקה היפנית היא מהטובות ביותר בעולם, והיצירות הראשונות של תרבות היפנית.
באדריכלות מבטאים היפנים העדפה לחומרים טבעיים ולחיבור בין החלל החיצוני והפנימי.
האמנות היפנית מאופיינת בשינויים חדים.
כבר בקרמיקה של התקופות הפרהיסטוריות ניתן לראות כיצד לאחר תקופה של שפע ופאר הגיע תור האמנות הממושמעת והמעודנת.
דוגמה נוספת ניתן להביא משני מבנים מהמאה ה-16, שרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב: ארמון קצורה הוא דוגמה מובהקת לפשטות.
נעשה בו שימוש בחומרים טבעיים לא מהוקצעים, וניכרת בו חיבה ליופי שנוצר ביד המקרה; ואילו המאוזוליאום ניקו טוגשו הוא מבנה סימטרי, וגילופים מכסים כל פיסה בו.
האמנות היפנית זכתה להערכה לא רק בשל פשטותה, אלא גם בשל השפע הצבעוני שלה והשפיעה רבות על הציור המערבי במאה ה-19 ועל האדריכלות במערב במאה ה-20.