כל מה שרצית לדעת על אנדריי ז'ליאבוב:
אנדריי איוואנוביץ' זֵ'לְיַאבּוֹב (ברוסית: Андрей Иванович Желябов; 29 באוגוסט 1851 – 15 באפריל 1881) היה מהפכן רוסי, ממנהיגי נרודניה ווליה ומארגני התנקשות באלכסנדר השני.
ז'ליאבוב נולד במשפחה של איכרים.
בשנת 1860 החל ללמוד בתיכון בעיר קרץ' שבחצי האי קרים.
בשנת 1869 החל את לימודיו באוניברסיטה באודסה.
בשנת 1871 היה ז'ליאבוב בין מנהיגי הפגנות הסטודנטים בעיר.
בגין פעילות זו הוא סולק מהאוניברסיטה וגורש מהעיר.
בשנת 1873 הוא התחתן ועבר להתגורר בעיר קטנה בסביבת קייב.
באותה שנה חזר ז'ליאבוב לאודסה, והיה חבר בחוג סוציאליסטים.
בשנת 1874 נאסר, אך שוחרר.
בשנים 1875–1877 השתתף בהליכה אל העם של תנועת הנרודניקים.
בשנת 1877 נעצר והועבר לסנקט פטרבורג.
בהיותו במעצר הכיר רבים ממנהיגי הנרודניקים.
היה בין נאשמי משפט 193, אך שוחרר והמשיך בפעילות הסברתית בכפרים.
עם הזמן ז'ליאבוב הגיע למסקנה שפעילות הסברתית בין האיכרים לא תקדם את המהפכה, ורק פעילות טרור עשויה לשנות את המצב.
עמדתו בתמיכת נרודניקים נוספים גרמה בסופו של דבר לפילוג של זמליה אי ווליה, וז'ליאבוב היה בין המנהיגים הבולטים בארגון מהפכני חדש – נרודניה ווליה.
סופיה פרובסקאיה, חברתו לחיים, הייתה גם היא בין מנהיגי הארגון.
ז'ליאבוב השתתף בארגון ניסיונות התנקשות בצאר שבוצעו בשנת 1879 ו-1880 אך לא צלחו.
בשנת 1880 היה המנהיג הבולט בוועד הפועל של הארגון.
במהלך חורף 1881 ריכז את הפעילות בארגון התנקשות חדשה בצאר; הוא נעצר יומיים לפני ההתנקשות.
בהיותו במעצר דרש לצרף את עצמו למשפט בנושא.
בסיום המשפט, ב-26 במרץ 1881 נשפט לעונש מוות בתלייה, והוצא להורג ב-15 באפריל 1881.
לנין העריך מאוד את אישיותו ופעילותו של ז'ליאבוב.