כל מה שרצית לדעת על אנטוניו גיזלנצוני:
אנטוניו גיזלנצוני (באיטלקית: Antonio Ghislanzoni, ‏25 בנובמבר 1824 – 16 ביולי 1893) היה עיתונאי, משורר וסופר איטלקי, שכתב לבריות בשביל ורדי ובשביל מלחינים אחרים.
הידועות ביותר ביניהן הן אאידה והגרסה המתוקנת של כוחו של גורל.
גיזלנצוני נולד בלקו, לומברדיה ולמד זמן קצר בסמינר לכמרים, אך סולק משם בגלל התנהגות לא-נאותה ב-1841.
הוא החליט ללמוד רפואה בפאוויה.
אבל ויתר על כך כעבור זמן קצר והחל בקריירה של זמר בריטון ובטיפוח נטיותיו הספרותיות.
בשנת 1848, בהשראת רעיונותיו הלאומיים של ג'וזפה מציני, ייסד גיזלנצוני כמה עיתונים רפובליקאים במילאנו, אבל בסופו של דבר נאלץ למצוא מקלט בשווייץ.
כאשר נסע לרומא להשתתף בהגנה על הרפובליקה בהתהוותה, נעצר גיזלנצוני בידי הצרפתים ונכלא לזמן קצר בקורסיקה.
באמצע שנות ה-50' של המאה ה-19 הסתלק גיזלנצוני מן הבימה והשקיע את מרצו בפעילות עיתונאית בחוגי הבוהמה של מילאנו, בניהול "איטליה מוזיקלה" ובעריכת "גאזטה מוזיקלה די מילאנו".
כן ייסד את המגזין Rivista minima בשיתוף פעולה עם אריגו בויטו, בין היתר.
ב-1869 פרש גיזלנצוני מעיתונאות וחזר ללומברדיה, מחוז ילדותו, שם הקדיש את זמנו לספרות ולכתיבת לבריות לאופרות.
הוא הרבה לכתוב סיפורים קצרים בחרוזים וחיבר רומנים שונים, ביניהם, Angioli nelle tenebre (1865), La contessa di Karolystria (1883), AbracadabraUn suicidio a fior d'acqua (1864) ו-Storia dell'avvenire (1884).
הרומן שלו בנושא החיים בתיאטרון, Gli artisti da teatro משנת 1865 יצא לאור מחדש במאה ה-20.
כמו כן הוציא לאור מסות מוזיקליות, שהחשובה בהן היא Reminiscenze artisticheגיזלנצוני כתב כשמונים וחמש לבריות, בהן "אדמה" בשביל קאטאלאני (1866), "פוסקה" (1873) ו"סלבטור רוזה" (1874) בשביל גומז, "הליטאים" בשביל פונקיילי והגרסה השנייה של "כוחו של גורל, (1869).
כמו כן תרם כמה בתי שיר לתרגום המחודש לאיטלקית של "דון קרלוס" מאת ורדי.
גיזלנצוני מת בקפרינו, ברגמו בשנת 1893, בן 69.
נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לאנטוניו גיזלנצוני:
•סופרים איטלקים
•עיתונאים איטלקים
•לבריתנים איטלקים