כל מה שרצית לדעת על אנטוניו צ'יפרה:
אנטוניו צ'יפרה (באיטלקית:Antonio Cifra, 1584 – 2 באוקטובר 1629) היה מלחין איטלקי מן האסכולה הרומאית בתקופת הרנסאנס וראשית תקופת הבארוק.
הוא היה מחשובי המלחינים בתקופת המעבר מסגנון הרנסאנס לזה של הבארוק וכתב מוזיקה בשני הניבים.
צ'יפרה נולד בטראצ'ינה.
הוא למד אצל ג'ובאני ברנרדינו נאנינו בשנות ה-90' של המאה ה-16.
משנת 1605 עד 1607 כיהן כמנהל מוזיקלי בסמינר הרומאי ומשנת 1608 עד 1609 החזיק באותה משרה בקולג' הגרמני ברומא.
בשנת 1609 התמנה למאסטרו די קאפלה בבזיליקת הבית הקדוש בלורטו ובמשרה זו התמיד עד יומו האחרון.
קשרי התרבות בין לורטו לרומא היו אמיצים (הואיל ולורטו הייתה אתר עלייה לרגל), וצ'יפרה קיים קשר מתמיד עם מלחינים ברומא במשך תקופה זו.
סמוך לסוף חייו השתתף בכמה אירועי מוזיקה גדולים ברומא, ביניהם תפילת ערבית חגיגית בכנסיית פטרוס הקדוש, שבה ניצח על אחת המקהלות.
צ'יפרה היה מלחין פורה, שהוציא 45 מיצירותיו לאור, בהן מזמורי תהילים, מוטטים, תחינות, "סקרצי סאקרי", מיסות, מוטטים פוליכוראליים ושירי קודש, לצד מוזיקה חילונית הכוללות מדריגלים בצורות הא'קאפלה הרנסאנסית והקונצ'רטנטו הבארוקית.
מבחינה סגנונית, המוזיקה של צ'יפרה נעה בין מיסות בסגנון ג'ובאני פלסטרינה, תוך שימוש רב בהומופוניה (כרצון ועידת הקונטרה-רפורמציה של טרנטו, שדרשה לצמצם את השכלולים הפוליפוניים עד למינימום כדי לאפשר ביטוי ברור וצלול של הטקסט), ליצירות מתקדמות יותר בסגנון הוונציאני.
הוא השתמש גם בטכניקת המונודיה, שלידתה בצפון איטליה, לכמה מן המדריגלים שלו לקול סולו.
כמה מן המדריגלים שלו בסגנון קונצ'רטנטו דומים ולקנטטות קטנות ואפשר לראותם כמבשרי הפיתוח הזה, שהחל להופיע סמוך למועד מותו.
צ'יפרה היה גם אחד המלחינים המעטים מאוד שהושפעו מן הכרומטיות המופלגת של קרלו ג'זואלדו.
אף כי צ'יפרה לא אימץ את הטכניקה ליצירות רבות, גם לא לזמן רב, הוא הוציא לאור ספר מדריגלים, הנראים כהעתקים יזומים של סגנון ג'זואלדו ( Madrigali concertati libro quinto משנת 1621).
למדריגלים הללו השתמש ב-18 מן הטקסטים של ג'זואלדו עצמו
נלקח מויקיפדיה