כל מה שרצית לדעת על אנטישמיות נוצרית:
אנטישמיות נוצרית היא שנאת ישראל שמקורה בנצרות וקיימת בקרב נוצרים כלפי היהדות והעם היהודי.
עוינות זו התפתחה כבר בשנותיה הראשונות של הנצרות והתחזקה לאורך מאות השנים שבאו לאחר מכן, כשלשיאה הגיעה בשואה.
האנטישמיות הנוצרית, שיוחסה לגורמים רבים, מתייחסת להבדלים התאולוגיים מבחינה דתית ולתחרות שבין הכנסייה לבתי הכנסת.
לרוב מקובל לפרש את הסיבות לאנטישמיות הנוצרית כנובעת מאי-הבנת האמונות והמנהגים היהודים ותגובה בלתי רציונליות למחשבה כי קיימת עוינות יהודית כלפי הנוצרים.
עמדות אלו התחזקו בקרב הנוצרים דרך הטפה, אמונות והוראות פופולרית נוצריות שנמשכו במשך אלפיים שנה, המכילות בוז כמו גם חוקים שנועדו להשפיל ולהכפיש יהודים.
כמו כן, אמונות וסטריאוטיפים אלו נועדו לבטל ולהשליך את הרעיונות היהודים שבשלילת הנצרות וישו, אל היהודים עצמם, תוך הצגתם כנבזים וכשליחי השטן עצמו המנסה את המאמין הנוצרי.
הרעיונות האנטישמים שהנצרות הניחה, כביכול כמקור אמין, היוו אבן פינה לרעיונות אנטישמים מאוחרים יותר שצצו, התבססו והתווספו לאלו שבאו לפניהם, ובעצם הזינו והעצימו אחד את השני בסינרגיה.
האנטישמיות המודרנית לרוב מתוארת כשנאה גזעית נגד יהודים, לאור תאוריות גזעניות שהחלו לצוץ במהלך המאה ה-18, ואילו האנטי-יהדות תוארה כעוינות לדת היהודית.
עם זאת במהלך המאה ה-12, האנטישמיות הגזעית מוזגה ביעילות לתוך האנטישמיות הדתית בנצרות המערבית.
כאשר חוקרים רבים טענו כי האנטישמיות הנוצרית שיחקה תפקיד מרכזי באנטישמיות של תקופת גרמניה הנאצית, מלחמת העולם השנייה והשואה.
לא ניתן לקבוע כי כל או אפילו רוב, פעולתם של אינדיבידואלים, מנהיגים או אפילו אנשי דת מונעים מהדת כגורם בלעדי.
מקובל להניח כי הפעולות מונעות מגורמים שונים כשלחלקם השפעה גדולה יותר ולאחרים השפעה פחותה יותר, כשלרוב לגורם הפוליטי יש את התפקיד המכריע.