כל מה שרצית לדעת על אנמארי שימל:
אנמארי שימל (גרמנית: Annemarie Schimmel) (7 באפריל 1922 – 26 בינואר 2003) הייתה איראנולוגית גרמנייה בעלת שם והשפעה, שכתבה רבות על האסלאם והסופיות.
היא קיבלה דוקטורט בשפות מזרחיות ובתרבות ערבית מאוניברסיטת ברלין בגיל תשע עשרה.
בגיל עשרים ושלוש מונתה לפרופסור לערבית ואסלאם באוניברסיטת מארבורג (גרמניה) ב-1946, שם קיבלה דוקטורט שני בדתות ב-1954.
נקודת מפנה בחייה אירעה בשנת 1954, כאשר מונתה לפרופסור להיסטוריה של הדתות באוניברסיטת אנקרה בטורקיה, שם שהתה חמש שנים, הורתה טורקית ושיקעה עצמה בחקר התרבות והמסורת המיסטית של הארץ.
היא הייתה חברת סגל באוניברסיטת הרווארד משנת 1967 לשנת 1992 ונהפכה לפרופסור אמריטה לתרבות הינדו-מוסלמית עם פרישתה.
היא זכתה לדוקטורט של כבוד מאוניברסיטת בון.
היא פירסמה למעלה מ-100 ספרים על ספרות, מיסטיקה ותרבות, ותרגמה שירה וספרות בפרסית, באורדו, בסינדהית ובטורקית ללשונות האנגלית והגרמנית.
בשל עבודתה על האסלאם, סופיות, או מיסטיקה ומוחמד איקבל, העניקה לה ממשלת פקיסטן אחד מאותות הכבוד הגבוהים ביותר הניתנים לאזרחים, הידוע בשם Hilal-e-Imtiaz ("סהר המצוינות").
היא זכתה לתוארי כבוד רבים מארצות רבות ברחבי תבל, בכללם פרס לאופולד לוקאס מטעם החוג התאולוגי-אוונגליסטי באוניברסיטת טיבינגן ובשנת 1995 Peace Prize of the German Book Trade (פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית).
פרס זה גרם למחלוקת בגרמניה, מאחר שהיא הגנה על התפרצות הזעם בעולם המוסלמי נגד סלמאן רושדי בריאיון שהעניקה לטלוויזיה.