כל מה שרצית לדעת על אנריקו קארוזו:
אנריקו קארוזו (באיטלקית: Enrico Caruso; 25 בפברואר 1873 – 2 באוגוסט 1921) היה אחד הטנורים המפורסמים ביותר בתולדות האופרה.
מחלוצי המוזיקה המוקלטת על תקליטי גרמופון שיוצרו לראשונה בייצור המוני ובהפצה כלל־עולמית.
תקליטיו הפופולריים של קארוזו וקולו המיוחד במינו, שנודע במנעד הגדול שלו, בעוצמתו וביופיו, עשו אותו לאחד הכוכבים הנודעים ביותר של זמנו.
במהלך הקריירה שלו ביצע קרוב ל-260 הקלטות והרוויח מיליוני דולרים ממכירת תקליטי ה-78 שלו.
אף כי שר ברבים מבתי האופרה הגדולים בעולם, ביניהם לה סקאלה במילאנו ובית האופרה המלכותי, קובנט גארדן בלונדון, שמו הלך לפניו בעיקר כזמר המוביל במטרופוליטן אופרה בניו יורק במשך שבע-עשרה שנים.
קארוזו, שנולד בנאפולי, איטליה, החל את הקריירה שלו בעיר זו בשנת 1894.
התפקיד הראשון החשוב שגילם היה ב"פדורה" של אומברטו ג'ורדאנו (מילאנו, 17 בנובמבר 1898).
בשנת 1903, בעזרת סוכנו, הבנקאי פסקואלה סימונלי, נסע קארוזו לניו יורק לשיר במטרופוליטן אופרה.
בשנה שלאחריה התחיל קארוזו בקשר שנמשך לכל אורך חייו עם חברות הגרמופון הראשונות (דויטשה גרמופון, ברלינר גרמופון וויקטור טוקינג משין); יחסי הכוכב שלו הן עם המטרופוליטן והן עם חברות הגרמופון נמשכו עד 1920.
קארוזו היה אחד הראשונים מבין כוכבי הווקאליות שהוקלט על גבי מספר גדול של תקליטי גרמופון בהפצה כלל-עולמית.
הוא והגרמופון עשו רבות לקידומם ההדדי בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20.
הקלטתו משנת 1902 ל- Vesti la giubba מתוך "ליצנים" של רוג'רו ליאונקוואלו נתנה לעולם את תקליט הגרמופון הראשון שנמכר במיליון עותקים.
קארוזו לא יכול היה לשיר דוֹ גבוה ולא פעם עשה טרנספוזיציה כלפי מטה לתפקידיו (ב"יהודיה" של הלוי, למשל).
אנריקו קארוזו מת בשנת 1921, כנראה מסיבוך של דלקת האדר.
הוא נקבר בנאפולי.
חייו היו נושא לסרט קולנוע הוליוודי, בדיוני ברובו, "קארוזו הגדול", משנת 1951 בכיכובו של מריו לנצה.
מאז מותו, נאספה עבודתו באלבומים רבים מספור.