כל מה שרצית לדעת על אנרי בקרל:
אנטואן אנרי בקרל (בצרפתית: Antoine Henri Becquerel; 15 בדצמבר 1852 – 25 באוגוסט 1908), פיזיקאי צרפתי ממגלי הרדיואקטיביות, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1903, על גילויו את הרדיואקטיביות הספונטנית.
על שמו נקראת יחידת המידה לרדיואקטיביות בקרל.
בקרל נולד בפריז למשפחה בת 4 דורות של מדענים, בקרל היה השלישי.
הוא למד מדעים באקול פוליטכניק והנדסה ב-École des Ponts et Chaussées.
בשנת 1892 היה לשלישי ממשפחתו שכיהן כיושב ראש הוועדה לפיזיקה שבמוזיאון הלאומי למדעי הטבע.
בשנת 1894 התמנה למהנדס הראשי במחלקה לגשרים וכבישים.
בשנת 1896 בקרל גילה במקרה את תופעת הרדיואקטיביות, שהיא דוגמה מפורסמת לסרנדיפיות, בזמן שחקר את תופעת הזרחורנות במלחי אורניום.
בקרל התעניין זה זמן רב בתופעת הזרחורנות, פליטת אור בצבע אחד מגוף שנחשף לאור מצבע אחר.
בתחילת 1896 בגל של ההתרגשות לאחר גילויים של קרני הרנטגן על ידי וילהלם רנטגן, בקרל חשב שחומרים זרחניים כמו מלחי אורניום יכולים לפלוט קרינה בדומה לקרינת רנטגן כאשר הם מוארים באור השמש, הוא עשה מספר ניסויים על מנת לאשש טענה זו.
במאי 1896 לאחר שערך ניסויים שמערבים מלחי אורניום לא זרחניים, בקרל הגיע להסבר הנכון, כלומר שהקרינה החודרת מגיעה מהאורניום עצמו ללא שום צורך בעירור ממקור אנרגיה חיצוני.
לאחר מחקר ממושך בנושא הרדיואקטיביות הוא גילה את היסוד הרדיואקטיבי תוריום ובשיתוף עם שני הדוקטורנטים שלו מארי קירי ופייר קירי הם גילו את היסודות פולוניום ורדיום.
בשנת 1903 זכה בפרס נובל לפיזיקה על גילויו בתחום הרדיוקאטיביות.
באותה שנה זכו גם פייר קירי ומארי קירי בפרס, בזכות מחקריהם שהתאפשרו בשל תגליותיו של בקרל עצמו.
בשנת 1900, בקרל זכה במדליית רמפורד.
בשנת 1908 נבחר למזכיר קבוע של האקדמיה הצרפתית למדעים, אך נפטר באותה שנה, בגיל 55.