כל מה שרצית לדעת על אסיר ציון:
אסירי ציון או מסורבי עלייה היו יהודים, בעיקר תחת המשטר הקומוניסטי, שלא הורשו לעלות לישראל משיקולים פוליטיים.
מקור המונח כנראה באמירתו של רבי יהודה הלוי: "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך".
אנשים אלו נקראו גם "סירובניקים" – תרגום של המונח Refusenik באנגלית.
ססמתם של קבוצה זו היה "שלח את עמי" ו"לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
על פי ההשקפה הקומוניסטית, כל השתייכות דתית או אתנית בטלה מפני ההשתייכות לאומה הקומוניסטית.
לפיכך, שלטונות ברית המועצות סירבו להכיר בשאיפות הלאומיות של היהודים, ובקשר שבין יהודי אירופה ובין מה שהם ראו כמולדתם ההיסטורית, ארץ ישראל.
לאחר מלחמת העולם השנייה החלה תנועת נדידה של יהודים, עקורים ופליטי מחנות, אל תחנות מהן ניתן היה לעלות ארצה.
הנתיב העיקרי של עולים אלה עבר דרך הנמל הרומני קונסטנצה.
תנועה זו הייתה לצנינים בעיני השלטונות הקומוניסטים וככל שהידקו את שלטונם על ארצות מזרח אירופה, כך הידקו את אחיזתם ביהודי הארצות האלה, עד לחסימה מוחלטת של הגבולות.
אנטולי (נתן) שרנסקי, אידה נודל, אדוארד קוזניצוב סילווה זלמנסון יוסיף (יוסף) מנדלביץ', יולי אדלשטיין, הרמן (ירמיהו) ברנובר, יוסף שניידר ושמעון שפירא הם מהידועים שבאסירי ציון.