כל מה שרצית לדעת על אפקט בראדלי:
אפקט בראדלי הוא כינוי לתופעה שבה מועמדים אפרו-אמריקאים שמתמודדים מול מועמדים לבנים על תפקידים ציבוריים בארצות הברית זוכים בבחירות לתמיכה נמוכה באופן משמעותי מזו שחזו להם סקרי דעת הקהל.
התופעה נקראת על שם טום בראדלי, ראש עיריית לוס אנג'לס, שהפסיד בבחירות למשרת מושל קליפורניה ב-1982, אף שהוביל בסקרים.
ההשערה היא כי בוחרים לבנים רבים אינם מעוניינים להביע בפני אדם אחר (הסוקר) תמיכה במועמד הלבן, משום שהם סבורים כי הבעת עמדה כזו עלולה להצטייר כבלתי תקינה פוליטית, ואף כגזענות.
לכן, הם מציינים בפני הסוקרים כי יצביעו עבור המועמד השחור, או כי טרם החליטו.
מחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד ובו נבחנו 133 מערכות בחירות מסוג זה בין 1989 ל-2006 מצא פער חציוני של 3.
1% בין הערכות הסקרים לבין תוצאות האמת.
המחקר בדק גם את האפשרות לקיומו של האפקט גם בבחירות בהן מתמודדת אישה מול גבר, ומצא דווקא תוצאות הפוכות, לפיהן הנשים מקבלות בסופו של דבר 1.
2% יותר משחזו להן הסקרים.
מאז הפסדו של בראדלי יוחס האפקט לתוצאותיהן של מערכות בחירות נוספות בארצות הברית, בהן התמודדו מועמדים שחורים מול מועמדים לבנים.
בין המקרים הבולטים:הרולד וושינגטון, שהתמודד על ראשות עיריית שיקגו ב-1983, הוביל בסקרים בהפרש של 14%, אך ניצח בפער של פחות מ-4%.
בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית בוויסקונסין לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1988, חזו הסקרים כי ג'סי ג'קסון יזכה בכשליש מקולות הבוחרים הלבנים במדינה.
ג'קסון הסתפק בסופו של דבר בכרבע מהקולות בלבד.
בסקרים שנערכו 4 ימים לפני הבחירות לראשות עיריית ניו יורק ב-1989 הוביל דיוויד דינקינס על פני רודי ג'וליאני בהפרש של 14%, אך ניצח בסופו של דבר ברוב דחוק של 2% בלבד.
באותה שנה נערכו גם בחירות למושל וירג'יניה, שבהן חזו הסקרים יתרון של כ-9% לדאגלס וילדר.
וילדר ניצח אמנם בבחירות, אך בפער של פחות מחצי אחוז.
לעתים, מכונה אפקט בראדלי גם בשם "אפקט וילדר".
סוקרים שונים טוענים כי האפקט אינו אמיתי.
פיטר ברודניץ, שליווה את מועמדותו של הרולד פורד ג'וניור למשרת סנאטור מטעם מדינת טנסי, סבור כי הסיבה האמיתית לפער בנתונים נובעת מכך שמרבית המצביעים המתלבטים מעדיפים בסופו של דבר בחירה שמרנית יותר, בעוד שמרבית המועמדים השחורים הם ליברלים יותר.
גארי לינגר, מאנשי הסקרים של רשת ABC, סבור כי מאחר שהאפקט לא קורה באופן עקבי, במיוחד מאז שנות התשעים, אין לו תוקף של ממש.
מועמדותו של ברק אובמה בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008 הציבה בפני החוקרים מקרה מבחן חדש, אלא שבמהלך הפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, זכה אובמה בממוצע ב-3% יותר ממה שחזו לו הסקרים, ובבחירות עצמן היו התוצאות דומות בדרך כלל לתחזיות הסקרים.
היו שטענו שהדבר מהווה הוכחה לכך שאפקט בראדלי אינו קיים.
דאגלס וילדר טען כי ייתכן שמדובר ב"אפקט בראדלי הפוך", שנובע מכך שבוחרים שמרנים רבים התקשו להודות בפני הסוקרים כי בכוונתם לבחור במועמד שחור.
אותו "אפקט בראדלי הפוך" זכה גם לכינוי "אפקט פישטאון", על שם שכונה בפידלפיה, שמרבית תושביה לבנים ממעמד סוציואקונומי נמוך, ש-81% מקולות הבוחרים בה ניתנו לאובמה.
שני כינויים אחרים מבוססים על סדרות טלוויזיה שבהן הדמויות השחורות היו כאלה שללבנים קל יותר להזדהות איתן: אפקט האקסטבל, על שם ד"ר קליף האקסטבל, גיבור סדרת הטלוויזיה משפחת קוסבי בגילומו של ביל קוסבי, ששודרה בשנות ה-80 והציגה לראשונה משפחה שחורה בורגנית; ואפקט פאלמר, על שם דייוויד פאלמר, דמותו הכריזמטית של נשיא ארצות הברית השחור בכמה מעונות סדרת הטלוויזיה "24".
לעומתם, היו שטענו שהערכת החסר של אובמה בסקרים נבעה מכך שהסוקרים פנו רק למי שבבעלותם טלפון קווי, בשעה שבוחרים צעירים רבים מחזיקים רק טלפון סלולרי.