כל מה שרצית לדעת על אץ קוצץ:
אָץ קוֹצֵץ הוא פיוט לשבת זכור, השבת שלפני פורים, שנתחבר על ידי הפייטן הארצישראלי אלעזר בירבי קליר.
בפיוט זה באות לידי ביטוי התכונות המאפיינות את הסגנון של קליר וממשיכיו בפייטנות הארצישראלית והאשכנזית בתחילת ימי הביניים, ולפיכך נעשה סמל לסגנון זה, המכונה לעתים "סגנון אץ קוצץ", וללשונו המכונה "לשון אץ קוצץ".
הפיוט הוא חלק מסדרת פיוטים שכותרתה "יוצר לפרשת זכור", אף על פי שלמעשה היא קרובה (סדרת פיוטים שנועד להשתלב בחזרת הש"ץ) ולא יוצר (סדרת פיוטים לברכות קריאת שמע).
בתוך סדרת הפיוטים, "אץ קוצץ" הוא השני מן הפיוטים שבין סוף ברכת מחיה מתים ובין קדושה.
בפיוט ארבעה עשר בתים, בכל בית שתי שורות בנות שתי צלעיות ובכל צלעית בין שתיים לארבע מילים.
החרוז בסופי השורות משותף לכל שני בתים.
באקרוסטיכון בראשי הבתים חתום שם המחבר, אלעזר בירבי קליר.
שני הבתים הראשונים הם:
אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ / קְצוּצַי לְקַצֵּץ
בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ / רְצוּצַי לְרַצֵּץ
לֵץ בְּבוֹא לְלוֹצֵץ / פֻּלַּץ וְנִתְלוֹצֵץ
כְּעָץ מְחַצְּצִים לְחַצֵּץ / כְּנֵץ עַל צִפּוֹר לְנַצֵּץ.
ופירושם: אץ – מיהר; קוצץ בן קוצץ – המן העמלקי, (על פי ירושלמי יבמות פ"ב ה"ו); קצוצי – עם ישראל הנימולים; לקצץ – להשמיד; בדיבור מפוצץ – בצו שהופץ; רצוצי לרצץ – להרוג את עם ישראל; לץ בבוא ללוצץ – כשבא הרשע לעשות מעשי רשע; פולץ – אחזה אותו פלצות; ונתלוצץ – נעשו לו מעשי רשע; כעץ – כאשר יעץ; מחצצים – עם ישראל (על פי שופטים ה', י"א); לחצץ – להרוג, מלשון "חץ"; כנץ על ציפור לנצץ – כמו שנץ תוקף ציפור.
בפיוט זה באות כאמור לידי ביטוי התכונות המאפיינות את הסגנון הקלירי:
השימוש בכינויים במקום בשמות הפרטיים של דמויות, מקומות ועמים: "קוצץ בן קוצץ" במקום המן האגגי, "מחצצים" במקום עם ישראל.
הרמיזה לקטעי אגדה מהתלמוד ומהמדרשים, כמו הרמיזה לדרשת התלמוד הירושלמי על "קוצץ בן קוצץ".
הצורות הדקדוקיות המיוחדות, מעבר הגזרות והבניינים: "עָץ" במקום יָעַץ, "פֻּלַּץ" במקום "אחזה אותו פלצות"; חידושי פעלים ושורשים כמו "לנצץ" מנץ, "לחצץ" מחץ.
החריזה; חתימת שם המחבר באקרוסטיכון; המקצב הסדור, שעדיין איננו מפותח כמו משקל היתדות והתנועות של השירה הספרדית.
בשני הבתים הראשונים בולטת גם האליטרציה, החזרה על העיצור צ המופיע בשני בתים אלו שלושים פעם.
אנשי תנועת ההשכלה ותקופת התחייה, שלא חיבבו את הסגנון הקלירי החידתי והעדיפו על פניו את שירת ספרד, השתמשו ב"אץ קוצץ" כדי ללגלג על סגנון זה.
מנדלי מוכר ספרים טבע פועל מיוחד לצורך זה:
"'אץ קוצץ' הרי לשונו אף היא יפה, אבל בעלי 'אץ-קוצץ' יש ויש עכשו בעולם, ואיך שלא יהיו מתאָצקוֹצצים – סוף סוף אפשר למצוא חידתם, אם לא כולה, על כל פנים מקצתה, ואם כן מה רבותא של לשון זו? אין דבור חביב ומרוצה ליהודים אלא זה, שלאו מוחו של אדם סובלו, כיון שאין מבינים אותו ודאי עמוק עמוק הוא.
.
.
אבל אין זה מעניני".
(מנדלי מוכר ספרים, ספר הקבצנים).
חיים נחמן ביאליק כתב במאמרו "שירתנו הצעירה":
"כאן אין לכם לא 'תשר"ק צפע"ס' ולא 'אי"ה ב"ש' ולא 'ר' קלונימוס בר' משולם יקיר בירבי חזק ואמץ' בראש החרוזים ולא 'עִנֵק פִּנֵק' וכדומה לזה מיני 'תכשיטין' ו'מעשי חכמה' של כל מיני פייטנים חזנים פגומי טעם ועלגי לשון, העומדים לפני התיבה ומפצחים בפצח, בולעים כאקרובטים חרבות עקומות של חרוזים ואבני חצץ של 'אץ קוצץ' ופולטים אודים עשנים של 'לפידי להבות', כשהם מציצים כל פעם בעין אחת לצדם של סוד ה'חכמים והנבונים' שבכתל המזרח.
.
.
"
בסיפורו של שלום עליכם "טופל'ה טוטוריטו", בו מסופר על הנער קופל'ה קוקוריקו שאיננו מסוגל להגות כהלכה את העיצורים ק ו-ג, משתמש המלמד ב"אץ קוצץ" כדי לבחון את דיבורו של הילד.
הנער מבטא זאת "אץ טוצץ בן טוצץ טצוצי לטצץ" ומצדיק בכך את כינויו.