כל מה שרצית לדעת על ארבעת הגיסים:
ארבעת הגיסים או הגיסים היה כינוים של משה שרת, דב הוז, אליהו גולומב ושאול אביגור, מראשי ההגנה ומובילי כוח המגן העברי משנות העשרים ועד שנות הארבעים.
ביישוב נפוצה האימרה שהיישוב הגיע להיכן שהגיע בזכות "הניסים והגיסים".
משה שרת, דב הוז ואליהו גולומב למדו יחדיו במחזור הראשון של הגימנסיה הרצליה בתל אביב, היו חבורה מלוכדת ופעילה בטיולים ובאימוני ספורט והגנה עצמית.
הם היו מארגני השמירה העברית על העיר תל אביב ונודעו כ"נסיכי תל אביב".
ערב מלחמת העולם הראשונה נסעו הוז וגולומב לעבוד בדגניה, ושרת נסע לטורקיה ללימודים.
עם פרוץ המלחמה חבר הוז לשרת והשניים שירתו כקצינים בצבא האימפריה העות'מאנית.
מלבד הקשר האידאולוגי והרעות שנוצרה במיזמים השונים שמרכזם כינון כושר עמידה עברי, נקשרו בקרבם גם קשרים משפחתיים ענפים.
משה שרת הכיר את ציפורה, אחותו של שאול אביגור ונשא אותה לאשה.
דב הוז נשא לאשה את רבקה שרתוק, אחותו של משה שרת ואליהו גולומב נשא לאשה את עדה שרתוק, אחותה הצעירה.
משפחת שרתוק התגוררה בשדרות רוטשילד 23 בתל אביב, הבית הוקם על ידי יעקב שרתוק ואחיו זאב שרתוק, (אביהם של משה שרת, יהודה, רבקה ועדה) והוא תוכנן על ידי האדריכל יוסף ברלין.
במשך שנתיים התגוררו בבית רבקה ודב הוז ולאחר מכן התגוררו בו עדה ואליהו גולומב.
הבית נקרא "בית גולומב" או "בית הגיסים" ושימש כמטה "ההגנה" בו נערכו ישיבות הנהגת "ההגנה" בראשות "הגיסים" הוז, גולומב ואביגור, בהן התקבלו כמה מן ההחלטות החשובות ביותר בתקופות היישוב בנושאי התיישבות וביטחון בהן מבצע חומה ומגדל, מבצעי העפלה, הקמת הפלמ"ח ועוד.
אגף אחורי תוכנן על ידי יוחנן רטנר, שהיה גם הוא מבכירי ההגנה.
כיום משמש הבית המשוקם את מוזיאון ההגנה.
ב-29 בדצמבר 1940 נספו דב ורבקה הוז ובתם תרצה, צביה שרת (אשתו של המלחין יהודה שרת, אחיו של משה שרת) ויצחק בן יעקב בתאונת דרכים ליד פרדסיה עת נסעו לביקור אסירים בכלא עכו.
פרט לשאול אביגור, הקבור בבית הקברות כנרת, קבורים שלושת הגיסים האחרים בבית הקברות טרומפלדור.