כל מה שרצית לדעת על אריאל (אריק) שרון:
אריאל (אריק) שרון (במקור שיינרמן) (26 בפברואר 1928, ה' באדר תרפ"ח – 11 בינואר 2014, י' בשבט תשע"ד) היה ראש הממשלה האחד עשר של מדינת ישראל, שר בממשלות ישראל, חבר הכנסת מטעם הליכוד, מייסד ויו"ר מפלגת קדימה.
לפני כניסתו לחיים הפוליטיים היה איש צבא, ממפקדי הצנחנים, מקים יחידה 101 ואלוף פיקוד הדרום.
לחם במלחמת העצמאות ונפצע מקליע שפילח את בטנו בקרב לטרון.
בתחילת שנות ה-50 הקים את יחידה 101 והוביל את פעולות התגמול.
כמפקד חטיבת הצנחנים במבצע סיני היה מפקד קרב המיתלה.
במלחמת ששת הימים זכה לתהילה על הקרבות שניהל באום-כתף ובאבו עגילה.
הכריע את הטרור ברצועת עזה בתחילת שנות ה-70 כאלוף פיקוד הדרום.
במלחמת יום הכיפורים חצה עם אוגדתו את תעלת סואץ והביא למפנה העיקרי במלחמה.
היה ממייסדי מפלגת "הליכוד", שחרתה על דגלה את חזון ארץ ישראל השלמה.
במשך שלושים שנות פעילותו הפוליטית בלט בגישתו המיליטנטית למלחמה בטרור ובתמיכתו במפעל ההתנחלויות, ואף כונה "אבי ההתנחלויות".
כשר הביטחון הוביל את צה"ל למלחמת לבנון הראשונה, וכראש ממשלה הוביל במרץ 2002 את ישראל למבצע חומת מגן.
בשנת 2003, לאחר שנבחר בשנית לראשות הממשלה, חל מפנה בעמדותיו: הוא הכריז על תוכנית ההתנתקות, ובאוגוסט 2005 פינה את כל ההתנחלויות מרצועת עזה וכן ארבע התנחלויות בצפון השומרון.
בנובמבר אותה שנה פרש מהליכוד והקים את מפלגת "קדימה".
ב־18 בדצמבר 2005, לקה באירוע מוחי קל, כאשר ההשערה הייתה שהגורם לשבץ הוא תסחיף לב.
בבדיקת MRI נמצאו מיקרו־דימומים ישנים, שהיוו סיכון מסוים בשילוב עם גילו במתן תרופה נוגדת קרישה (קלקסן).
ב-4 בינואר 2006 לקה באירוע מוחי חמור, שהביא להעברת סמכויותיו כראש הממשלה וכיו"ר תנועת "קדימה" לאהוד אולמרט.
ב-11 בינואר 2014, לאחר שמונה שנים שבהן היה שרוי בתרדמת, נפטר.