כל מה שרצית לדעת על אריה לבבי:
אריה לְבָבִי (3 ביוני 1912 – 1 בפברואר 2009) היה דיפלומט ישראלי ומנכ"ל משרד החוץ.
לבבי נולד בשם אריה לייבמן בווילנה שבליטא, ובעקבות מהפכת 1917 עבר עם משפחתו לגרמניה, בה היה פעיל בתנועת "הבונים" ולמד פילוסופיה, מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטאות דנציג והיידלברג.
בשנת 1932 עלה לארץ ישראל, וב-1935 סיים לימודי מוסמך בפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
עבודת התיזה שכתב זיכתה אותו בפרס אחד העם.
בין השנים 1936–1938 עסק בנוטרות והיה חבר מערכת "דבר".
לאחר מכן יצא בשליחות הסתדרות העובדים הכללית ומרכז "החלוץ" למספר חודשים לגרמניה, כדי לשכנע את יהודיה לעזוב.
ב-1938 הוא גורש, כשעל צו הגירוש חתם אדולף אייכמן.
בשובו לארץ החל לעבוד במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.
עם קום המדינה הצטרף למשרד החוץ.
בתפקידו הראשון שימש מנהל בפועל של מחלקת מזרח אירופה, ועם פתיחת צירות ישראל בברית המועצות שימש בה יועץ מקצועי לצירים גולדה מאירסון ומרדכי נמיר.
עם חזרתו מונה למנהל מחלקת מזרח אירופה ושימש בתפקיד עד מינויו לסמנכ"ל המשרד.
בשנת 1952 היה חבר משלחת ישראל לעצרת ארגון האומות המאוחדות.
בין השנים 1954–1958 כיהן כציר ישראל ביוגוסלביה וישב בבלגרד.
בשנת 1958 מונה לשגריר ישראל בארגנטינה ושגריר לא תושב בפרגוואי.
בתפקיד זה חתם במאי 1960 על הסכם הסגרה בין ישראל וארגנטינה, ימים ספורים קודם לחטיפתו של אדולף אייכמן על ידי המוסד.
בעקבות מקרה זה הוכרז כפרסונה נון גראטה והושב לארץ.
לאחר מכן מונה לסמנכ"ל משרד החוץ.
בשנת 1965 מונה למנכ"ל משרד החוץ.
לבקשתו סיים את תפקידו בשנת 1968 ומונה לשגריר ישראל בשווייץ, תפקיד שבו כיהן עד 1975.