כל מה שרצית לדעת על אריקה מאן:
אריקה מאן (9 בנובמבר 1905 מינכן – 27 באוגוסט 1969 ציריך) הייתה שחקנית וסופרת יהודייה-גרמנייה.
כבתו של הסופר זוכה פרס נובל תומאס מאן ואשתו קטיה פרינגסהיים באה אריקה מאן כבר בילדותה המוקדמת במגע עם דמויות בולטות בעולם התרבות הגרמנית של תחילת המאה ה-20.
עוד כתלמידת גימנסיה במינכן הופיעה מעל בימת התיאטרון הגרמני בברלין, לאחר שמקס ריינהרט התערב לטובתה.
לאחר שהשלימה את חוק לימודיה התחילה ללמוד משחק בברלין, אך פרשה בשל עומס ההופעות הרב.
ב-24 ביולי 1926 התחתנה עם עמיתה השחקן גוסטף גרינדגנס, שביחד איתו ועם אחיה קלאוס ואשתו פמלה ודקינד זכתה להצלחה בימתית גדולה עם המחזה "אנייה ואסתר".
בשנת 1929 התגרשו בני הזוג.
ביחד עם אחיה קלאוס יצאה בשנת 1927 למסע חובק עולם בן כמה חודשים, ששני האחים עיבדו בספר המסע "Rundherum".
התחזקות הנאציזם בגרמניה בשנת 1932 הגבירה את מעורבותה הפוליטית, שאותה ביטאה במספר רב של כתבות בעיתונים.
התעמתותה עם הנאצים הביאה גם לסוף הקריירה שלה בתיאטרון.
בשנת 1933 ייסדה עם אחיה קלאוס את הקברט הפוליטי "מטחנת הפלפל" (Die Pfeffermühle).
מספר חודשים אחרי כן עזבה משפחת מאן את גרמניה.
תחילה היגרו לעיר סנרי-סיר-מר (אנ') שבצרפת ולאחר מכן לקיסנאכט (אנ') שבשווייץ.
שם המשיכו הופעותיה של "מטחנת הפלפל".
ההופעות סווגו בידי הרשויות הגרמנית כ"עוינות לגרמניה", ובשל כך נשללה אזרחותה הגרמנית ביוני 1935.
ב-15 ביוני התחתנה עם איש הספרות ההומוסקסואל ויסטן יו אודן, שאותו לא פגשה לפני כן מעולם, ומשום כך הוענקה לה אזרחות בריטית.
היא ניהלה מערכות יחסים עם העיתונאית בטי קוקס, עם השחקנית תרזה גיזה ועם הסופרת והצלמת אנמארי שוורצנבאך, שאותה הכירה במהלך עבודתן כעיתונאיות אשר סיקרו את מלחמת העולם השנייה.
בקיץ 1937 היגרה לבסוף משפחת מאן לארצות הברית.
שם המשיכה מאן את פעילותה נגד הרייך השלישי, פרסמה כתבות בעיתונות והרצתה ברחבי המדינה.
בתוך כך נודעה לה השפעה גדולה על אביה, במיוחד בכל הקשור בעמדתו הביקורתית כלפי גרמניה.
בשנת 1938 טיילו אריקה ואחיה קלאוס ברחבי ספרד, כדי להתרשם ממלחמת האזרחים הספרדית.
בין 1940 ל-1946 דיווחה מאן על מלחמת העולם השנייה, בין השאר בשביל ה-BBC ובשביל הצבא האמריקאי.
לאחר תום המלחמה התחזק הקשר בינה לבין אביה, והיא שימשה כיד ימינו בעבודתו.
בשל החשד שדבק במשפחת מאן בתקופת המקארתיזם, עזבה אריקה ביחד עם הוריה את ארצות הברית בשנת 1952 ושבה לשווייץ.
את שנותיה האחרונות הקדישה לטיפול בעזבונם של אחיה קלאוס, שמת ב-1949, ושל אביה, שמת ב-1955.
בין כתביה גם ספרי ילדים ונוער רבים.
מאן מתה ב-27 באוגוסט 1969 בציריך מגידול במוח.