כל מה שרצית לדעת על בודהיזם טיבטי:
בודהיזם טיבֶּטי (למאי) – מכיל דוקטרינות וצביון בודהיסטי, המאפיינים את טיבט, אזור ההימליה (צפון נפאל, בהוטן וסיקים), מונגוליה, בּוּרִיאַטִיָה, טוּבָה, קאלמיקייה (רוסיה) וצפון-מזרח סין (מנצ'וריה, הַיַילוֹנְגְגִ'יאָנְג וגִ'ילִין).
הבודהיזם נתפס כפילוסופיה ודרך חיים, ובטיבט התפתח לארבע אסכולות עיקריות: קאג'יו, סַאקִייָה, גֵלוּג ונִינְגְמָה.
אחד העקרונות העיקריים בּבוּדהיזם הטיבטי, ובבודהיזם בכלל, הוא הארעיות, ולפיו, כל דבר או תופעה – בין אם מוחשיים הם או בין אם לאו, כלומר כל עצם, הרגשה, מחשבה, רעיון, דעה, גוף ואף החיים עצמם – הם ארעיים, אינם קבועים, ובהכרח יחלפו כאשר יבוא זמנם.
לכן, ההיקשרות לאובייקטים ולתופעות, הזמניים באופיים, תגרום באופן בלתי נמנע לסבל.
הבודהיזם הטיבטי מכיל לימודים שונים בעלי היבטים רבים, המשלבים שיטות ותרגול המותאמים לכל המצבים האנושיים האפשריים: "הדרך הקטנה" (היניאנה או טְהֵרַוַואדָה), "הדרך הגדולה" (מַהַיַאנָה) ו"דרך היהלום" (וַגְ'רַיַאנָה) – הנתיב הטַנְטְרִי.
מטרתם של המתרגלים לימודים אלה היא להגיע הן ליכולת להועיל לאחרים והן להבנה, שחוויה של אושר תמידי אפשרית.
בעבר כינו רבים מהמערביים את הבודהיזם הטיבטי "לַמַאִיזְם", אבל כיום לא נחשב מונח זה מקובל ומתאים.
בטיבט נכתב ספר המתים הטיבטי, המהווה את המקור לפילוסופיית החיים שלאחר המוות.
על-פי ספר זה הגוף הוא רק משכן ארעי לתודעה, העוברת כזרם של רשמים תת-הכרתיים המתגבשים מגוף לגוף לאחר כל מוות.
הבודהיסטים הטיבטים פיתחו שיטת ריפוי ייחודית, המתבססת על גישה שונה מזו המוכרת לנו כלפי מחלות.
בשיטה זו עובר המטופל תרגולים רוחניים וטיפול רפואי ייחודי.
כיום מדוכא הבודהיזם הטיבטי בטיבט, הנמצאת תחת כיבוש סיני, ובפועל הוא מתקיים בעיקר מחוץ לטיבט.