כל מה שרצית לדעת על בולאן:
בולאן הראשון, היה אחד משליטי ממלכת הכוזרים (ישות מדינית שהתקיימה בין המאה ה-7 לתחילת המאה ה-11).
בולאן היה המלך הראשון שהחליט להתגייר, והשליט הראשון שהביא להפיכה דתית של ממש בממלכה כולה.
גיורו הביא להתיהדות חצר המלוכה, חלק ניכר מתושבי עיר הבירה איטיל ומיעוט מאוכלוסיית ערי הממלכה האחרות.
בולאן היה מלך כוזרי שהוביל את התגיירות הכוזרים.
פירוש שמו הוא דישון, בטורקית עתיקה.
זמן מלכותו אינו ידוע ומועד התגיירותו מצוי במחלוקת עזה.
ברור, עם זאת, שבולאן מלך זמן מה בין אמצע המאה השישית ומחצית המאה השביעית.
אין תמימות דעים אם בולאן היה הבק או הכגן של הכוזרים.
דאגלס מורטון דנלופ היה בטוח שבולאן היה כגן.
אמנם מחקרים חדשים יותר, כמו The Jews of Khazaria מאת קווין ברוק, מניחים שהוא היה בק, בשל ההתייחסות אליו כמנהיג צבאי בקרבות, אך דנלופ סבור שהכגן היה מלך צללים אצל הכוזרים בתקופה מאוחרת יותר ולכן אין מניעה להתייחס אליו כאל כגן.
לפי המסורת הכוזרית, טרם התגיירותו לא שִיֵיך עצמו בולאן לאף דת.
במסעו לגילוי איזו מבין שלוש הדתות המונותאיסטיות עתידה לעצב את אמונותיו הדתיות, הוא הזמין נציגים מכל אחת מהן, כדי שיסבירו לו את עיקרי אמונתם.
בתכתובת הכוזרית, עוקב המלך יוסף אחר שושלת היוחסין שלו עד בולאן.
הוא מתייחס לשליט הכוזרי הרפורמיסט עובדיה כאחד "מבני בניו של בולאן".
בעוד שברוק מניח שמשפט זה קובע שעובדיה היה נכדו של בולאן, הרי שלפי כללי המשפט העברי יכול הדבר לרמז אף לקירבה רחוקה יותר.
השם סבריאל נמצא בתעודת קיימברידג' (בת זמנה, בערך, של איגרת המלך יוסף לחסדאי אבן שפרוט).
תעודת קיימברידג' נותנת לסבריאל ייחוס יהודי, לפחות חלקי.
סבריאל מתואר כמי שניהל מבצעים מוצלחים בקווקז ובאזרבייג'ן האירנית, אולי כחלק מהמלחמה הערבית-כוזרית.
רעייתו סרח מתוארת כיהודיה וכמי שעודדה אותו ללמוד ולאמץ את היהדות.
תכתובת קיימברידג' מחרישה בשאלה האם סבריאל היה למעשה בולאן.
למעשה, השם בולאן כלל אינו מופיע במסמך הזה.
חוקרי הכוזרים מתייחסים למלך שהוביל את הכוזרים להתגיירות כ"בולאן סבריאל", למרות שמתקבל על הדעת שהם היו אנשים שונים.
בהיסטוריה של הכוזרים היהודים, למשל, בחן דנלופ את התאוריה של החוקרים הסוברים שסבריאל היה למעשה עובדיה, אך דחה אותה.