כל מה שרצית לדעת על בית אלשיך:
בית אלשיך – בית מדרש שהתקיים בבית הכנסת "כניס בית אלשיך" שבשכונת היהודים קאע ביר אלעזב ברובע היהודים בצנעא.
בית המדרש הוקם על ידי מארי יחיא הלוי, דיין בבית הדין של צנעא, מיד לאחר שוב הגולים מגלות מוזע בשנת הת"מ 1680.
במקום הייתה הספרייה הגדולה בעיר צנעא וכנראה הגדולה בתימן כולה.
הספרייה הכילה ספרים יקרי ערך, כתבי יד וכתבים מודפסים, חלקם בני 400 ו-500 שנה.
חלק מהספרים העתיקים הועברו אליה מבית הכנסת בסאילה, שהיה בשכונת היהודים הקודמת שבתוך חומות העיר העתיקה.
בין הרבנים הבולטים שלמדו ולימדו במקום במהלך הדורות היו הרב אברהם אלשיך, הרב חיים קורח ותלמידיו הרב אהרון הכהן, הרב יחיא קאפח והרב יחיא יצחק הלוי.
בדור האחרון, בעקבות המחלוקת עם הדרדעים, עברו אליה תלמידי החכמים שלמדו בבית מדרש בית אלכסאר ובהם הרב חיים כסאר (ראש הישיבה) והרב חיים חובארה.
בסמוך לעלייה הגדולה לארץ ישראל היה הרב יחיא אלשיך אחד מחכמי הישיבה.
על בית אלשיך לא פסחה גזירת החורבן שקבע האמאם בשנת 1762.
מהרי"ץ קונן על כך ובין היתר כותב כך: "אללי לי עת אזכור לדור הולך ודור בא, לבית הכנסת הלוי והן עתה נרה כבה, כי חדלו שוחריה ואין יוצא ואין בא".
אז פנה סאלם בן יוסף בן יחיא הלוי לשלטונות על מנת לחדש את בית המדרש, הצליח ובנה אותו מכספו.
בשנת 1829 הקדיש הרב אברהם בן סאלם הלוי את בית אלשיך לכלל הציבור, מלבד החזקה על נוהלי השררות הנהוגים בבית הכנסת שהשאיר ליורשיו.
כיוון שהיה נשיא הקהילה, זכה לכינוי "אלשיך", כלומר הנשיא, והכינוי עבר למשפחתו ולבית הכנסת.
בבית הכנסת התפללו רבנים ידועים.
בלילות שבת לאחר חצות הלילה מתקבצים היו לאמירת תהלים ובקשות.
בית הכנסת תפקד עד העלייה הגדולה בשנת 1949.
אוסף הספרים הנדירים שהיה במקום לא שרד.
בעת העלייה הגדולה, ארזו מנהיגי הישיבה את הספרים בארגזים על מנת להעלותם עמם לישראל.
מארגני העלייה הודיעו כי הספרים יישלחו באניה דרך הים, ולבסוף נעלמו הספרים כולם בטענה שהם נשרפו.
על פי חשד, נמכרו הספרים לספריות ומוזיאונים בעולם.