כל מה שרצית לדעת על בית הסוהר לנשים בבית לחם:
בית הסוהר לנשים בבית לחם הוקם והופעל על ידי ממשלת המנדט, ושימש לכליאתן של נשים יהודיות וערביות, ובכלל זה אסירות של המחתרות העבריות שפעלו נגד שלטונות המנדט.
בית הסוהר נוסד בשנת 1930, במבנה שנשכר למטרה זו על ידי שלטונות המנדט.
בתחילה שהו בו כ-40-30 אסירות ועצירות, חלק מהן עם ילדיהן, ובהמשך גדל מספרן ל-90-60 אסירות ועצירות.
המפקח הראשון של בית הסוהר היה ג'ק גרהאם, ולצדו פעלה אשתו (הייתה האישה האנגלייה היחידה ששירתה במשטרת המנדט).
מרבית הסוהרות היו ערביות.
בחופשת הקיץ שימש בית הספר בבית ג'אלה כמתקן כליאה נוסף, להקלת הצפיפות בבית לחם.
ב-13 בנובמבר 1934 הועבר בית הסוהר למבנה מרווח יותר, בשכונת ג'בל דאוד, קרוב לרחובה הראשי של העיר.
בשנות הראשונות שהו בבית הסוהר רק אסירות ערביות.
אסירות יהודיות ראשונות, ארבע חברות בית"ר, הגיעו לבית הסוהר במרץ 1935.
בשנת 1939 פונה בית הסוהר למשך עשרה חודשים, והאסירות הועברו למבנה בית החולים ליולדות.
בשנת 1944 הועברו העצירות ל"וילה סאלם" הסמוכה לבית הסוהר, ובבית הסוהר נותרו רק האסירות.
בין שני הבניינים קישר שביל פנימי.
בשנים הראשונות לא היו ב"וילה סאלם" מים זורמים.
עם לוחמות אצ"ל ולח"י שנכלאו בבית סוהר זה נמנו גאולה כהן (שהצליחה להימלט ממנו‏), אסתר רזיאל-נאור (שנכלאה כשהיא בהריון), שרה לבני, שולמית שמיר וצלה עמידרור.
האסירות היהודיות זכו לביקוריהם של הרבנים אריה לוין ויעקב גולדמן וכן של ראש אגודת "לאסירינו", שמחה אבן-זהר.
פעולת בית הסוהר הסתיימה בחודש מאי 1948, עם סיום שלטון המנדט.
לאחר מכן הפך המבנה לבית יתומים.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לבית הסוהר לנשים בבית לחם:
•המנדט הבריטי: בתי סוהר ומחנות מעצר
•בית לחם