כל מה שרצית לדעת על בית העירייה האדום:
בית העירייה האדום (בגרמנית: Rotes Rathaus) הוא המבנה שבו שוכנת עיריית ברלין.
הוא שוכן ברחוב העירייה (Rathausstraße, לשעבר רחוב המלך – Königstraße), פינת רחוב היהודים, שברובע מיטה ליד כיכר אלכסנדר.
בבניין נמצאים משרדיהם של ראש עיריית ברלין ושל מועצת העיר, המשמשים גם כמושל והסנאט של המדינה הפדרלית של ברלין.
שמו של הבניין הוענק לו בשל הלבנים האדומות שממנו הוא בנוי.
על בניית הבניין בין השנים 1861–1869 היה מופקד האדריכל הרמן פרידריך וֶזֶמן, שזכה בתחרות בינלאומית לעיצובו ב-1858.
תוכניתו של וזמן הושפעה מסגנון הרנסאנס האיטלקי, בייחוד זה של פררה ובולוניה, שבהם נעשה שימוש נרחב בלבנים אדומות.
תוכנית הבניין נעשתה על פי הדגם של בית העייריה הישן של טורון בפרוסיה המערבית (פולין של ימינו), בעוד הארכיטקטורה של המגדל מזכירה את המגדל של קתדרלת לאן, בצרפת.
הבניין תופס שטח של בלוק שלם, שעד לבנייתו עמדו עליו בניינים מימי הביניים.
ב-1879 נוספה לקומה הראשונה במבנה סדרה של 36 תבליטים המתארים אישים ואירועים מההיסטוריה של ברלין וברנדנבורג מהמאה ה-12 ועד 1871, שיצרו האומנים לודוויג ברודוולף, אלכסנדר קלנדרלי, אוטו גייאר ורודולף שווייניץ.
המבנה נפגע קשות בהפצצות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה ונבנה מחדש על פי התוכניות המקוריות בין השנים 1951–1956.
בתקופה זו שימש בניין העירייה החדש (Neues Stadthaus), שלא נפגע במלחמה, כבניין העירייה של כל חלקי ברלין, ומשנת 1948 ואילך כבניין העירייה של מזרח ברלין.
לאחר שהושלמה בנייתו מחדש חזר בית העירייה האדום לשמש כעירייה של החלק הסובייטי של העיר, בעוד החלק המערבי של העיר נוהל מבית עיריית שנברג (שמכניסתה נשא נשיא ארצות הברית ג'ון פ' קנדי ב-1963 את נאומו "אני ברלינאי", שהדגיש את תמיכת ארצות הברית בגרמניה המערבית).
ב-1958 נוספו לרחבת הכניסה של הבניין פסלים המתארים את אנשי ברלין בונים מחדש את עירם, שפיסל פריץ קרמר.
ב-1 באוקטובר 1991, בעקבות איחוד גרמניה, עבר הבניין לשמש רשמית כממשל של ברלין המאוחדת.