כל מה שרצית לדעת על בקליט:
בָּקֶלִיט (באנגלית: Bakelite) הוא גרסה מוקדמת של פלסטיק, והוא השם הנפוץ של התרכובת polyoxybenzylmethylenglycolanhydride.
הבקליט הוא שְׂרָף תרמוסטי (שלא ניתן להתיך) שנוצר באמצעות תגובת אלימינציה של פנול עם פורמלדהיד.
הבקליט פותח על ידי ליאו בקלנד (Leo Baekeland; 1944-1863), כימאי אמריקני ממוצא בלגי בשנת 1907 בניו יורק.
בקליט הוא אחד ממוצרי הפלסטיק הסינתטי הראשונים, ושימושיו העיקריים התבססו על היותו מבודד חשמלי ומבודד תרמי טוב.
שימושיו כללו בידוד חשמלי, למשל בשקעי ותקעי חשמל, כיסוי חיצוני למכשירי חשמל, ואף כמרכיבים בכלי מטבח, תכשיטים, מקטרות, כלי נשק וצעצועים.
בשנת 1993 הגדירה האגודה האמריקנית לכימיה (ACS) את הבקליט כ'ציון דרך היסטורי לאומי בכימיה', לאור חשיבותה של הבקליט בתור הפלסטיק המסחרי הסינתטי הראשון.
מכיוון שכיום כמעט ולא משתמשים בבקליט, מראה ה"רטרו" של מוצרי בקליט הופך את חלקם לפריטי אספנות.
פלסטיק המבוסס על פנולים כמעט ולא נמצא בשימוש כיום, וזאת משום ששיטות הייצור שלו אינן אטרקטיביות בהתחשב בחלופות מודרניות.
בנוסף, פלסטיק המבוסס על פנולים לרוב יהיה פריך יותר ולכן תכונותיו המכניות פחות טובות.
כיום מייצרים בקליט בצורה של מוטות, יריעות וצינורות עבור יישומים בתחום התעופה, האלקטרוניקה והפקת חשמל.