כל מה שרצית לדעת על ברנט מונקצ'י:
ברנט מונקצ'י (Munkácsi Bernát; 12 במרץ 1860, אוראדיה, הונגרית: Nagyvárad (נאד'-וואראד); טרנסילבניה – 21 בספטמבר 1937, בודפשט, הונגריה) היה בלשן ואתנוגרף יהודי-הונגרי וחוקר השפות הפינו-אוגריות.
טבלת זיכרון לברנט מונקצ'י המוצבת בבית מגוריו בבודפשטכבר בנעוריו התעניין בשפות, ובגיל תיכון החל ללמוד טורקית.
למד בלשנות באוניברסיטת בודפשט, ארמין ומברי היה אחד ממוריו.
במסגרת לימודיו חקר את הניבים של אוכלוסיית הצ'אנגו csángó, שבטים הונגריים החיים ברומניה, בעיקר במולדובה ההיסטורית.
על עבודתו זו זכה בפרס שמואל (Sámuel) של האקדמיה ההונגרית למדעים.
במהלך לימודיו למד גם רוסית והחל במחקר השפות הפינו-אוגריות, מחקר שלו הקדיש את חייו.
ב-1885 יצא למסע המחקר האתנו-בלשני הראשון שלו, לעם האודמורטי השוכן במערב הרי אורל.
בדרך התעכב בעיר קאזאן שם למד אודמורטית מסטודנט בן אותו העם שלמד בסמינר.
הסיור עצמו ערך שלושה חודשים שבהם אסף חומר לשוני רב.
בדרכו חזרה שהה בעיר סימבירסק (כיום אוליינובסק) שליד הוולגה שם אסף חומר על שפת הצ'ובה (csuva) מתלמידי סמינר המורים יוצאי העם הצ'ובשי.
בשנת 1887 פרסם את הטקסטים שאסף בשפה האודמורטית ומחקר על שפת הצ'ובשית.
באביב 1888 יצא מונקצ'י למסעו השני.
במשך שנה, עד אפריל 1889, הוא תר את האזור בו שוכנים הווגולים (vogul) או המנטים.
החומרים שאסף פורסמו בארבעה כרכים (1600 עמודים) של פרסומי הבלשנות של האקדמיה ההונגרית.
בכרכים אלו תוארו 6 ניבים של שפת הווגולים או המנטים.
מונקצ'י גם חקר את המילים ההונגריות ממקור איראני וקווקזי.
ב- 1915, בעת מלחמת העולם הראשונה חזר מונקצ'י לחקר השפה האודמורטית.
הוא נעזר בשבויי מלחמה אודמורטיים שהיו עצורים במחנה ליד בודפשט, מהם אסף חומר רב בניבים אודמורטיים שונים.
מחקרים אלו פורסמו רק שנים אחרי מותו, ב-1952.
מ-1917 ואילך חקר בעיקר את השפה האוסטית, מחקרים אלו פורסמו ב-1927 בכתב העת ה"ידיעון המזרחי" ההונגרי (Keleti Szemle).
בשנת 1890 נבחר מונקצ'י לחבר מתכתב (Corresponding member) באקדמיה ההונגרית למדעים.
ב- 1891 נבחר לחבר חיצוני של החברה הפינו-אוגרית, ב-1892 נבחר לסגן נשיא של החברה האתנוגרפית ההונגרית.
בשנים 1894 עד 1910 היה עורכו של כתב העת המדעי אתנוגרפיה.
מ-1900 ועד סוף ימיו היה עורך משותף של הידיעון המזרחי.
ב-1910 נבחר לחבר מלא של האקדמיה ההונגרית למדעים.
ב-1930 הוציאה האקדמיה ההונגרית למדעים ספר לכבודו של מונקצי, במלאת לו 70.
החל משנת 2005 האקדמיה מחלקת מענק מחקר בחקר הבלשנות על שמו של מונקצ'י.
בהיותו יהודי לא קיבל מעולם שום משרה אקדמית.
זאת למרות כל השגיו המחקריים והכיבודים המדעיים שזכה להם, ולמרות שכמנהג רבים מיהודי הונגריה החליף את שמו ממונק, לשם ההונגרי מונקצ'י.
את פרנסתו מצא כמפקח במערכת החינוך של הקהילה היהודית בבודפשט.
בפעילותו היהודית יזם, במסגרת המוזיאון היהודי של בודפשט, מפעל של כתיבת "מגילות היוחסין של משפחות יהודיות הונגריות".
השמדת יהודי הונגריה בשואה הפסיקה מפעל זה באיבו.
יצא רק הכרך הראשון שהוכן על ידי מונקצ'י עצמו: "שלשלת היוחסין של משפחות מונק ומשפחת פעלזענבורג".
מונקצ'י היה נשוי לפאולה יקובי.
לזוג היו שני צאצאים הסופר ואיש הציבור ד"ר ארנה מונקצ'י והמשוררת ד"ר נועמי וינקלר.