כל מה שרצית לדעת על בתי הרגליים:
בתי הרגליים (תרג'ול הוא הכינוי הרווח בשפה התימנית) הם החלק הרקום של שיפולי המכנסיים שלבשו הנשים בתימן, בחלק שנמצא מן הברכיים ומטה.
זהו החלק המכסה את השוקיים והקרסוליים, משיפולי השמלה אשר מתחתיה הם נלבשים.
מאחר שבחלק זה של העולם המוסלמי לא הייתה תרבות של תיעוד רישומי או צילומי, לא ניתן לתארך את המקור ההיסטורי המדויק או לעסוק בהתפתחותם של פריטים אלה ולכן, התבססו המחקרים בעיקר על רשמים המתייחסים לשלושת הדורות האחרונים של מסורת זו, עד לאמצע המאה העשרים מגילוי יהדות תימן במאה ה-19 ועד לעלייתם ארצה.
כבר בתקופת המקרא הייתה הרקמה מוכרת ונחשבה לאמנות רבת יוקרה, רקמה בחוטים צבעוניים ובזהב, היו בתקופות קדומות סמלי מעמד ושמשו ללבוש מלכות ואצולה.
במשך הדורות התרחבו אפשרויות ייצור החומרים והשגתם והשימוש בחוטים, באריגים צבועים ואף בחומרים יקרים התפשט לשכבות רחבות.
כך, התפתחה לצדה של רקמת היוקרה, הרקמה העממית באזור המזרח התיכון והשפיעה על אופייה של הרקמה המוסלמית ובעקבותיה על הרקמה היהודית בתימן.
מסורת עבודת מחט זו, סמליה והעושר החומרי הועברו על ידי הנשים.
העבודה לעתים נעשתה על ידן ולעתים נקנתה בהתאם למעמד, הייתה חלק מהנדוניה והעידה על אופיין ומקומן בחברה, המסורת נשמרה והועברה מדור לדור, כאשר בתפיסה התרבותית של העדה התימנית, נדמה כי הייתה קיימת מאז ומעולם.