כל מה שרצית לדעת על בתי ספר חקלאיים בישראל:
בתי ספר חקלאיים בישראל הוקמו במטרה להכשיר בני נוער להתיישבות העובדת במושבות, במושבים ובקיבוצים.
בני הנוער הגיעו לבתי הספר החקלאיים בעיקר מהמסגרות הבאות: עליית הנוער, משפחות לעולים חדשים ואוכלוסיות מצוקה.
על אף שמספר בתי ספר חקלאיים נפתחו ביוזמה פרטית, הרי שרובם הוקמו בתמיכת המוסדות הלאומיים ובמימונם.
מוסדות אלה סיפקו את הכסף הדרוש ללימודים בבתי הספר ואת האמצעים לקיום בפנימיות שהיו צמודות להם, וכן את המימון השוטף שנדרש לפעילות המשק החקלאי שהיה בכל בית ספר חקלאי.
המדובר בסכומי כסף לא מבוטלים והם הוזרמו כתוצאה ממדיניות תמיכה מפורשת.
יוצאים מהכלל היו שני בתי ספר: בית הספר החקלאי כדורי שהיה מוסד ממשלתי ובית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה מיסודה של התאחדות האיכרים בארץ ישראל.
תלמידי בתי ספר אלה בחרו בעצמם ללמוד חקלאות, והוריהם נשאו בשכר לימוד מלא.
תוכנית הלימוד האופיינית בבית ספר חקלאי כללה לימודים כלליים ולימודי מקצועות החקלאות במשך חצי יום ועבודה מעשית במחצית השנייה.
בסיום הלימודים קיבלו הבוגרים "תעודת גמר" ויצאו לעבוד ביישובי ההתיישבות העובדת בארץ ישראל.
בתקופת השיא של פעילות בתי הספר החקלאיים, בסוף שנות ה-60 של המאה העשרים פעלו בארץ ישראל כשלושים בתי ספר חקלאיים.
כיום, בתי הספר החקלאיים הפכו למוסדות על-יסודיים, המשרתים את סביבתם הקרובה.
תוכנית הלימודים היא כמקובל במוסדות תיכוניים אחרים, אך יש דגש מיוחד על לימודי חקלאות.
חלק מהמימון הוא של עליית הנוער וחלק במימון מוסדות אחרים.
הפיקוח על בתי הספר החקלאיים שנעשה בעבר באגף מיוחד במשרד החקלאות הועבר לאחר מכן למשרד החינוך והתרבות.