כל מה שרצית לדעת על גוטפריד וילהלם לייבניץ:
גוטפריד וילהלם פון לייבניץ (בגרמנית: Gottfried Wilhelm von Leibniz; 1 ביולי 1646 – 14 בנובמבר 1716 בהנובר) היה מתמטיקאי, פילוסוף ואיש אשכולות גרמני שכתב בעיקר בלטינית ובצרפתית.
לייבניץ נולד בלייפציג.
כילד מחונן החל ללמוד משפטים באוניברסיטת לייפציג בגיל 15, וקיבל תואר ראשון ב-1663.
ב-1666 סירבה האוניברסיטה לתת לו תואר דוקטור במשפטים בשל גילו הצעיר, והוא עבר לאוניברסיטת אלטדורף, שבה התזה שלו סיפקה לו לא רק דוקטורט, אלא אף משרת פרופסור.
לייבניץ דחה את ההצעה, בנימוק שיש לו תוכניות אחרות לעתיד.
הוא התלמד בתחום המשפטים והפילוסופיה, אך מקום עבודתו הראשון היה בשנת 1666 כאלכימאי בנירנברג, על אף שלא היה לו ידע כלשהו באלכימיה.
במהרה רכש את אמונו של מושל מיינץ, Johann Philipp von Schönborn, כשביצע עבורו במהירות עבודה משפטית מורכבת, ובשנת 1669 הפך ליועץ של בית הדין לערעורים במיינץ.
תוך כדי כך, שלח לייבניץ הצעיר את ידו בפוליטיקה בינלאומית.
הוא פנה למושל, והציע לו רעיון לתוכנית מורכבת להבטחת שלומם של הגרמנים באירופה משאיפותיו האמביציוזיות של מלך צרפת, לואי ה-14.
באותו זמן, הותירה מלחמת 30 השנים אזורים עם אוכלוסייה גרמנית והולנדית באירופה, שאריותיה של האימפריה הרומית הקדושה, כשהם חבולים וחוששים מהצרפתים.
לייבניץ הצעיר הצליח לשכנע את פטרונו, מושל מיינץ, לנסוע לפריז ולדבר על לבם של יועצי הכתר לפלוש למצרים ומשם להמשיך ולהשתלט על המושבות ההולנדיות שבמזרח אסיה.
בתמורה, אמורים היו הצרפתים להניח לגרמנים ולהולנדים באירופה.
בשנת 1672 הוזמן לייבניץ על ידי הממשלה הצרפתית לפריז לדון בהצעתו.
פריז הייתה אז אחד ממרכזי המדע והפילוסופיה.
שם הגה את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי, במידה רבה בלי שידע על גילויו של ניוטון.
לייבניץ פרסם את עבודותיו בנושא בשנת 1684, וניוטון רק שלוש שנים לאחר מכן.
ניוטון ביקש מהחברה המלכותית בלונדון למנות וועדה שתחקור את הבעיה, וזו פסקה לטובת ניוטון.
יש לציין שאת הדוח המסכם של הוועדה כתב ניוטון עצמו.
עקב אירועים שונים הפכה התוכנית לבלתי רלוונטית, אך לייבניץ נשאר בפריז מספר שנים.
הוא פגש שם את המתמטיקאי והפיזיקאי כריסטיאן הויגנס (Huygens) ונוכח שעליו ללמוד רבות בשני תחומים אלו.
הויגנס קיבל על עצמו לעסוק בהדרכה אישית של לייבניץ ועד מהרה השתאה לראות את ההתקדמות הרבה של חניכו.
בשנת 1676 ביקר בהאג אצל שפינוזה ומאז עסק בפילוסופיה.
לייבניץ מילא תפקיד מרכזי בפוליטיקה והדיפלומטיה האירופאית של תקופתו.
הוא בעל מקום בולט גם בהיסטוריה של הפילוסופיה וגם בהיסטוריה של המתמטיקה.
במתמטיקה, הוא פיתח את החשבון האינפיניטסימלי באופן בלתי תלוי בניוטון, והסימון שלו הוא זה שנמצא בשימוש הכללי מאז.
בנוסף, הוא פיתח את השיטה הבינארית, בסיסה של כל ארכיטקטורת המחשבים המודרנית.
בשירותו של הנסיך של מיינץ חיבר כמה חיבורים משפטיים חשובים, ביניהם "ההצעה לרפורמה של לימודי המשפטים" ו"יסודות של משפט אזרחי".
בפילוסופיה, הוא זכור במיוחד עבור אופטימיות – הקביעה שהיקום שלנו הוא הטוב ביותר האפשרי שאלוהים היה יכול ליצור.
יחד עם רנה דקארט וברוך שפינוזה, הוא היה אחד משלושת הרציונליסטים הגדולים של המאה ה-17, אך הפילוסופיה שלו גם חוזרת אחורה למסורת הסכולסטיקית וחוזה את הלוגיקה והאנליזה המתמטית המודרנית.
לייבניץ תרם גם תרומות מכריעות לפיזיקה ולטכנולוגיה, וחזה רעיונות ומושגים שנוצקו מאוחר יותר לביולוגיה, לרפואה, לגאולוגיה, לתורת ההסתברות, לפסיכולוגיה, לבלשנות ולתורת המידע.
הוא כתב גם על פוליטיקה, משפטים, אתיקה, תאולוגיה, והיסטוריה.
תרומותיו למגוון הרחב הזה של תחומים מפוזרות בעיתונים מדעיים, ובעשרות אלפי מכתבים וכתבי יד שלא פורסמו, ומעמידות אותו כאחד האינטלקטואלים החשובים בהיסטוריה.
כיום, אין עדיין אוסף שלם של כתבי לייבניץ, ודו"ח שלם על הישגיו עדיין אינו אפשרי.