כל מה שרצית לדעת על גוף (בלשנות):
בבלשנות, גוף הוא צורת הטיה של מספר סוגי מילים המבחינה בין האדם הדובר ובין אנשים שאליהם מדברים ואנשים שעליהם מדברים.
מבחינה רעיונית מבחינים ברוב השפות בין שלושת הגופים שצויינו לעיל:גוף ראשון מדבר – האדם הדובר או האנשים הדוברים אני, אנחנו "אני תומך בכך"; "אנחנו לא מעוניינים".
גוף שני נוכח – האדם או האנשים שאליהם מדברים את, אתה, אתם, אתן: "את יודעת את התשובה?"; "אתם באים עכשיו".
גוף שלישי נסתר – האדם או האנשים שעליהם מדברים הוא, היא, הם, הן: "הוא אסר זאת".
"הן לא תבואנה היום".
בעברית, מספר סוגי מילים מוטים בהתאם לגוף הלשוני, המילים הן:כינויי גוף.
הללו באים במקום אדם או חפץ.
"הוא אסר זאת"; "אני אוסר זאת".
במספר שפות, ובכללן העברית, ניתן לעיתים להשמיט את שם הגוף; הגוף הלשוני מובן מהטיית הפועל: "לא ישנתי אתמול".
פעלים.
"הוא אסר זאת"; "אני אסרתי זאת".
הגוף הלשוני הוא אחד מחמש הקטגוריות להטיית פעלים (הארבע האחרות הן המין, הזמן, המספר והמצב).
סיומות שייכות.
"כאן ביתי", "כאן ביתך", "כאן ביתה".
מילות יחס: עליי, עלייך, עליו.
כינוי מושא חבור: "אתה תלמדני" (תלמד אותי), "אתה תלמדו" (תלמד אותו).
(לא שכיח בעברית המדוברת בת זמננו).
בשפות רבות בעולם קיימים גופים נוספים, אם כי רובם מהווים וריאציות של שלושת הגופים הבסיסיים:גוף רביעי נקרא "סתמי".
"אומרים שאין סיכוי שהוא ינצח"; "אין מסיחין בשעת הסעודה".
בשפה העברית לא קיימים שמות גוף מיוחדים לגוף הרביעי, ולשם כך משתמשים בצורת הרבים במין זכר המשותפת לשלושת הגופים.
בשפות אחרות, כגון גרמנית וצרפתית, קיימים שמות גוף לגוף הרביעי, והם מוטים (בשתי שפות אלו) כמו גוף שלישי יחיד.
המשפט העברי "צריך שני מברגים" הוא דוגמה לביטוי בגוף הרביעי אשר אינו כולל פועל או שם גוף; התרגום הגרמני, למשל, של משפט זה משתמש הן בפועל והן בשם גוף.
בצרפתית עממית משמש לעיתים גוף זה (on) במקום גוף ראשון רבים.
בשפות רבות קיימת הבחנה בגוף השני בין רמות שונות של היכרות או יחס בין הדובר ובין האדם שאליו מדברים.
בלטינית, גרמנית, צרפתית ורוסית מבחינים בין גוף שני "בלתי-רשמי", כשהאדם אליו מדברים הוא חבר, ילד או אדם הנחות בצורה כלשהי מהדובר, ובין גוף שני "רשמי", כשהאדם אליו מדברים מבוגר, מכובד יותר מהדובר, או זר לו.
בשפות אוסטרונזיות מסוימות, כגון יאוונית, וכן ביפנית וקוריאנית, קיימות מערכות מורכבות מאוד לתיאור היחס בין הדובר והאדם אליו מדברים, ובחלק מהמקרים מדובר בגופים שונים.
גוף ראשון ברבים עשוי לכלול או שלא לכלול את האדם שאליו מדברים: "במשפחה שלי אנחנו תמיד אוכלים ביחד" (לא כולל את האדם שאליו מדברים); "אם אתה רוצה נוכל ללכת מחר לעיר" (כולל את האדם שאליו מדברים).
בעברית ובשפות ההודו-אירופיות הבחנה זו אינה קיימת מבחינה לשונית, אך בשפות אחרות נחשבים שני המקרים לגופים לשוניים שונים.
קיימות שפות בהן ניתן להבדיל בין שניים או אף שלושה גופים שלישיים כאשר כל אחד מקבל סיומת אחרת.
סיומת זו יכולה ללוות את הגוף השלישי לאורך מספר רב של משפטים.
באופן זה נמנעת אי הבנה אפשרית במשפט כמו 'דינה הלכה עם רותי ולפתע ראתה את אמא שלה' ( אמא של רינה או של רותי ? ).
התהליך נקרא אוביאטיבי ( אנגלית obiative ) וקיים בעיקר בשפות האלגונקיוויאניות ממשפחת השפות האמרינדיאניות.