כל מה שרצית לדעת על גיוס כפוי לצי:
גיוס כפוי לצי (באנגלית: Impressment, ובלשון הדיבור "the Press") הוא מונח המתאר לקיחה בכוח של אנשים לשירות בצי מלחמתי.
הצי המלכותי הבריטי החל לגייס בכפייה אנשים לאוניותיו ב-1664, והוסיף לעשות זאת בעיתות מלחמה, כשהצורך במלחים היה גדול, עד תחילת המאה ה-19.
עיקר המגויסים בכפייה היו מקרב מלחי אוניות סוחר ובהם גם מלחים בני אומות אחרות.
אלה נתפסו על ידי שירות הגיוס (Impress Service) של הצי, שאנשיו נשלחו לתור את בתי המרזח והרציפים בערי הנמל, או על ידי חוליית גיוס של האונייה (press gang) בלב ים – לאחר עצירת ספינת הסוחר התמימה באיום תותחים.
מועמדים מתאימים לגיוס היו בדרך כלל בני 18 עד 45 בעלי הכשרה וניסיון ימיים, אך בשעת מחסור לא בחלו גם במי שלא היו ימאים, אם כי מספרם היה מועט יחסית.
שיטת הגיוס בכפייה לצי המלחמתי ספגה ביקורת נוקבת מצד אלו שסברו כי היא נוגדת את החוקה הבריטית; שלא כמו רבות מיריבותיה ביבשת באותה תקופה, בריטניה לא הנהיגה גיוס חובה לצבא מלבד ניסיון קצר בין השנים 1780-1778.
למרות התנגדות הציבור לגיוס חובה, אישרו שוב ושוב בתי המשפט את תקפותו של הגיוס הכפוי לצי, מאחר שהיה חיוני לקיומה של הממלכה.
הגיוס הכפוי לצי המלכותי של ימאי אוניות סוחר אמריקניות גרם למתיחות רבה בין בריטניה לארצות הברית בשנים שקדמו למלחמת 1812 והיה אחד הגורמים להתלקחותה.
ב-1814, לאחר תבוסת נפוליאון, הפסיקה בריטניה את הנוהג ומאז לא חידשה אותו.