כל מה שרצית לדעת על גירוש גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה:
שבטים גרמאנייםנדידת העמיםהאימפריה הפרנקיתגרמניה של ימי הבינייםפרנקיה המזרחיתהאימפריה הרומית הקדושהתחילת התקופה המודרניתגרמניה במאה ה-18פרוסיההדרך לאיחודהקונפדרציה של הרייןהקונפדרציה הגרמניתמהפכות 1848הקונפדרציה הצפון-גרמניתהאיחוד והרייך הגרמניהקיסרות הגרמניתרפובליקת ויימארגרמניה הנאציתגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייהאזורי הכיבוש בגרמניהגירוש גרמנים לאחר המלחמה היסטוריה של גרמניה המזרחיתהיסטוריה של גרמניה המערבית בריחת המוחות מגרמניה המזרחית הגבול בין שתי הגרמניות חומת ברלין איחוד גרמניה המחודשגרמניה אחרי האיחודפורטל גרמניהעם תום מלחמת העולם השנייה גורשה, או ברחה, רוב האוכלוסייה הגרמנית מאזורים שנותרו מחוץ לטריטוריה של אזורי הכיבוש בגרמניה ובאוסטריה, כולל:טריטוריות גרמניות לשעבר במזרח אשר הועברו לשליטת פולין וברית המועצות עם תום המלחמה (ברנדנבורג המזרחית, פרוסיה המזרחית, רוב שטחן של פומרניה, ושלזיה);צ'כוסלובקיה, אשר נוצרה מחדש מן השטחים הצ'כוסלובקים בטרם פרוץ המלחמה ושטחים שנתפסו במהלך המלחמה בחבל הסודטים, ואלה שסופחו לגרמניה בשנת 1938;שטחים של פולין אשר סופחו, או נתפסו, על ידי גרמניה הנאצית במהלך המלחמה;הונגריה, רומניה, צפון יוגוסלביה (בעיקר וויבודינה), ומדינות אחרות במרכז ומזרח אירופה.
מקור רוב האוכלוסייה הגרמנית אשר גורשה, או ברחה, בשטחים של גרמניה שסופחו לפולין ולברית המועצות לאחר המלחמה (כ-7 מיליון נפש), ומצ'כוסלובקיה (כ-3 מיליון).
אוכלוסייה זו התיישבה באזורי הכיבוש בגרמניה ובאוסטריה.
על פי הערכות, הועתקו לפחות 12 מיליון גרמנים ממקום מושבם הקבוע, אף שיש הערכות כי מספרם היה כ-14 מיליון נפש, או יותר.
היה זה הטרנספר הגדול ביותר של אוכלוסייה אתנית אחת בהיסטוריה המודרנית, והגדול ביותר בין הגירושים לאחר תום מלחמת העולם השנייה במרכז ובמזרח אירופה (שם הועתקו ממקום מושבם יותר מ-20 מיליון נפש סך הכל).
קשה לקבל אומדן מדויק של גודל האוכלוסייה הגרמנית אשר העתיקה את מושבה לאחר תום מלחמת העולם השנייה כיוון שההערכות כוללות אנשים אשר פונו על ידי שלטונות גרמניה הנאצית, ברחו, או נהרגו במהלך המלחמה.
אולם, אף בהערכות שמרניות כ-12 מיליון גרמנים אתנים הוצאו ממקום מושבם הקבוע והעתיקו את מגוריהם לשטחה של גרמניה שלאחר המלחמה.
הערכות מספרם של ההרוגים בקרב אזרחים גרמנים שגורשו, נעות בין 500,000 ל-3 מיליון איש.
על פי ההערכה הרשמית של ממשלת גרמניה במשך עשרות שנים הייתה כי 2.
2 מיליון אזרחים גרמנים נהרגו במהלך הגירושים, אולם הערכות היסטוריות שנערכו לאחרונה מצאו כי מספרי ההרוגים נמוכים בהרבה – בין 500,000 ל-1.
1 מיליון הרוגים.
ההערכות הגבוהות יותר (עד 3.
2 מיליון הרוגים) כוללות הרוגים אזרחים בכל התקופה שבין 1939-1945, כולל אלה ששירתו בצבא גרמניה הנאצית.
הערכת מספר ההרוגים בגירושים אלה הוא נושא הנתון במחלוקת בין היסטוריונים.
מחקר אחר מצביע על כך שכ-150,000 גרמנים גורשו לגרמניה המערבית, כ-103,000 לאוסטריה, ולא גורשו גרמנים מהונגריה לגרמניה המזרחית.
האירועים שבהם אולצו גרמנים אתניים לעקור ממקומות מושבם ולהגר לגרמניה תוארו כטרנספר, או טיהור אתני, היו אף שהרחיקו לכת ותארו את האירועים כרצח עם.
מדיניות גירושם של הגרמנים האתניים לאזורי הכיבוש בגרמניה ובאוסטריה הייתה חלק מעיצובה מחדש של אירופה שלאחר המלחמה מבחינה גאופוליטית ואתנית, ובחלקה נבעה מצעדי תגמול על שגרמניה הנאצית פתחה במלחמה ועל הזוועות שחולל השלטון הנאצי, כולל טיהורים אתניים בשטחי אירופה שהיו בשליטת גרמניה הנאצית.
מנהיגי בעלות הברית, ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות, הסכימו באופן כללי עוד בטרם תום המלחמה כי הטריטוריה הפולנית תתפשט מערבה והאוכלוסייה הגרמנית בשטחים אלה תגורש, והבטיחו זאת למנהיגי הממשלה הפולנית הגולה והממשלה הצ'כוסלובקית הגולה.
הטרנספר של הגרמנים האתניים התרחש בשלושה שלבים חופפים בחלקם, הראשון היה בעת שהמיעוט האתני הגרמני נלחם ואחר פונה מן הטריטוריות המזרחיות עם התקדמות הצבא האדום, בין אמצע שנת 1944 ועד תחילת שנת 1945.
השלב השני היה גירוש בלתי מאורגן של המיעוט הגרמני מיד לאחר תבוסת הוורמכט.
השלב השלישי היה גירוש מאורגן יותר בעקבות הסכמות ועידת פוטסדאם, אשר הגדירו מחדש את הגבולות המינהליים במרכז אירופה והעניקו לגיטימיות לטרנספר "מסודר" ו"אנושי" של גרמנים מפולין, צ'כוסלובקיה והונגריה.
גרמנים רבים נשלחו אף למחנות מעצר ועבודה זמניים.
רוב הגירושים הסתיימו בשנת 1950.
נתוני מפקד אוכלוסין שנערכו בשנת 1950 מראים כי מספרם הכולל של בני המיעוט הגרמני החיים עדיין במזרח אירופה הוא כ-2.
6 מיליון איש, כ-12 אחוז ממספרם לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.