כל מה שרצית לדעת על גירוש ספרד:
גירוש ספרד הוא גירושם הכפוי של יהודי מלכויות קסטיליה ואראגון והסתיים שם בתשעה באב שנת ה'רנ"ב 1492, גירוש דומה הוחל חמש שנים מאוחר יותר בשנת 1497 גם על יהודי פורטוגל – בתנאים שונים מעט, ושנה אחר כך, בשנת 1498 על יהודי מלכות נווארה שבצפון חצי האי האיברי.
קיימים תיאורים מזעזעים על הביזה והרצח שליוו את גירוש היהודים ומסעם כפליטים בים וביבשה.
הגירוש בא בעקבות צו שפרסמו בשנת 1492 פרננדו השני מלך ארגון ואשתו, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה ובו נאסרה בחוק ישיבתם של יהודים בממלכות קסטיליה ואראגון.
היהודים הועמדו בפני הברירה: להתנצר או לעזוב תוך ארבעה חודשים.
חלק מהיהודים העדיפו להתנצר, לפחות למראית עין, ונשארו בספרד כאנוסים.
מרבית המגורשים עזבו את ספרד לארצות השוכנות לחופי הים התיכון אל צפון אפריקה ולאימפריה עות'מאנית, ובאירופה: צרפת, ובריטניה, איטליה, ארצות השפלה, בולגריה וגרמניה.
הצו שיקף מדיניות קנאית דתית של הכתר הספרדי שביקש ליצור חברה נוצרית אחידה, ללא מיעוטים דתיים.
במקביל לגירוש היהודים פעלו השלטונות גם לדחיקת המוסלמים מספרד.
לאחר סידרה של גירושי מוסלמים מאזור גרנדה הוציאה ממלכת קסטיליה בשנת 1502 צו מלכותי המורה למוסלמים בממלכות להתנצר או לעזוב.
בעקבות הצו חלק מהמוסלמים בחרו להפוך לאנוסים מוסלמים (Moriscos) והאחרים גורשו.
בשנת 1507 הורחב צו גירוש היהודים לתחום השליטה של מלכי ספרד, דרום איטליה, סיציליה וסרדיניה.
גירוש היהודים מספרד סימן את סיומו של פרק בתולדות עם ישראל.
הוא הותיר רושם משמעותי בספרות, בשירה, בספרות ההלכה בדורות הבאים ובהתפתחות הקהילות היהודיות שאליהן הגיעו המגורשים מחצי האי האיברי, ומאוחר יותר גם צאצאי האנוסים.