כל מה שרצית לדעת על ג'ק גרינוול:
ג'ק גרינוול (באנגלית: Jack Greenwell; 1884 – 1942) היה כדורגלן ומאמן כדורגל אנגלי שהתפרסם כשהיה שחקן ומאמן בברצלונה.
גרינוול שיחק במדי קרוק טאון, קבוצה מצפון מזרח אנגליה, ובברצלונה בתחילת המאה ה-20.
את הבכורה בברצלונה ערך ב-1912 במשחק מול נבחרת ספרד.
גרינוול היה שותף לזכיית הקבוצה באליפות קטלוניה פעמיים, בעונות 1912/1913 ו-1915/1916.
בנובמבר 1913 כבש שער בניצחון ברצלונה 7 – 0 על יריבתה ריאל מדריד בביתה, יריבות שלימים תיוודע בשם "הקלאסיקו".
הוא פרש ממשחק ב-1917, כשלרשותו 96 הופעות ו-12 שערים במדי ברצלונה, ולאחר שג'ק בארו פוטר ממשרת האימון באותה שנה, מונה על ידי נשיא המועדון ז'ואן גאמפר להיות מאמנה הרשמי הראשון של ברצלונה.
הוא אימן את הקבוצה שבע שנים רצופות, עד 1924, למרות קריאות אוהדים שיפוטר משום שניסה להציב את פאולינו אלקנטרה בעמדת הבלם.
הוא היה אחראי על הקבוצה בתחילת עידן הזהב הראשון שלה.
תחתו שיחקו כדורגלנים מפורסמים כגון ריקארדו סאמורה וז'וזפ סמיטייר שגרינוול היה האחראי על הבאתם, ואלקנטרה, סגיברבה ופרנץ פלאטקו.
הקבוצה זכתה עם גרינוול כמאמן בחמש אליפויות קטלוניה ופעמיים בגביע המלך.
בעקבות סכסוך עם ההנהלה ב-1924, עזב גרינוול את המועדון ועבר לקבוצה השנייה מהעיר ברצלונה – אספניול.
הוא היה מאמנה בעונה הראשונה של לה ליגה, בה הקבוצה לא הצליחה וסיימה במקום השביעי בלבד.
עם זאת, עונה זו הייתה הצלחה במסגרות האחרות – אספניול זכתה באליפות קטלוניה ולראשונה בגביע המלך ב-1929, לאחר ניצחונות על האלופה ברצלונה בחצי הגמר ועל ריאל מדריד בגמר.
גרינוול עזב את הקבוצה בתום העונה הבאה, שהסתיימה ללא זכייה בתארים.
ב-1931 שב גרינוול לברצלונה בזכות שכנוע של נשיא המועדון.
הוא אימן את מועדונו הקודם במשך שנתיים, בהן התואר היחיד שזכה המועדון היה אליפות קטלוניה ב-1932.
בסוף עונת 1932/1933 הצטרף לוולנסיה.
בליגה, סיימה הקבוצה במקום השביעי.
גרינוול הוביל את הקבוצה לזכייה ב'אליפות ולנסיה' ולגמר הגביע הספרדי.
בגמר הפסידה ולנסיה 2-1 לריאל מדריד, ששיחקו בה חבריו בברצלונה בעבר, סמיטייר וסאמורה.
ב-1939 עבר לפרו, שם אימן הן את אוניברסיטריו דה דפורטס והן את הנבחרת הלאומית.
גרינוול עזר לקבוצה לזכות באליפות ליגת העל הפרואנית, ולנבחרת לזכות בקופה אמריקה של אותה שנה שנערכה על אדמת פרו.
בטורניר השתתפו חמש נבחרות בלבד – נבחרת צ'ילה, נבחרת אקוודור, נבחרת פרגוואי, פרו ונבחרת אורוגוואי.
בטורניר שיחקו כל הנבחרות אחד כנגד השנייה.
נבחרות פרו ואורוגוואי נפגשו במחזור החמישי לאחר ששתיהן צברו שלושה ניצחונות, לכן המפגש נחשב למשחק הגמר של הטורניר.
במשחק ניצחה נבחרת פרו 2 – 1, ובכך זכתה באליפות.