כל מה שרצית לדעת על דגי משה רבנו:
דגי משה רבנו או סוליתאים או פוטית פסיפית (שם מדעי: Pleuronectiformes) הם סדרה גדולה של דגי גרם ממחלקת מקריני הסנפיר (על סדרת Acanthopterygii), שגופם המשוטח הוא אסימטרי ונראה כאילו נחצה לשניים.
ע"פ האגדה נחצו דגים אלה לשניים בעת שבקע משה רבנו את ים סוף, ומכאן שמם העממי.
הם נחים ושטים על צידו האחד של הגוף, וצידו השני של גופם מכוון כלפי מעלה.
הצד התחתון בהיר יותר, בדרך כלל, והשיניים שבו מפותחות.
הצד העליון כהה יותר ומשתלב בצבע הקרקע שבה מתחפר הדג, והשיניים שבו קטנות או מנוונות.
לעומת זאת מצויות בראשו של הדג בצד זה שתי עיניו, הניבטות מתוך המחפורת שבה הוא מתחפר (דגי משה רבנו הם דגי קרקע המבלים את רוב זמנם בהיותם מחופרים בתוך החול).
צבעם תלוי למעשה בסביבה שבה הם מצויים.
בניסויים שונים הוברר, שכאשר מחזיקים את הדגים במכל שתחתיתו מוארת, מתחיל צידם הבהיר להתכהות.
כן נמצא, שהדגים חייבים לראות תחילה את הקרקע שעליה הם רובצים, ורק אז יכולים הם להשתלב בצבעיה.
אך יש גם מינים חריגים, החסרים את כושר-ההסוואה הזה.
כך, למשל, ידועים דגי משה רבנו שהם לבקנים או חסרי-צבע.
מוצאם של דגי משה רבנו הוא מדגים דמויי דקר, שגופם לא היה משוטח, כנראה.
במשך מיליוני שנים התפתחו מהם דגים אסימטריים, שעינם האחת החלה לנוע לכיוון אחד הצדדים.
צד זה נעשה מכאן ואילך לצד העליון.
כתוצאה מתנועה זו של העין החל הראש להתעוות.
אצל הדג הטרופי פסטודס (המצוי גם במפרץ אילת) הראש מעוות פחות מן הרגיל, העין הנודדת עשויה להיות העין השמאלית או העין הימנית, והיא מגיעה רק עד לקודקוד.
כיוון שכך, אין לדעת בבטחה מה יהיה הצד שעליו ינוח הדג.
פרטים מסוימים הם ימניים, ואחרים שמאליים, וזאת בניגוד לשאר מינים בסדרה זו, שכל אחד מהם הוא ימני או שמאלי.
הפסטודס הוא גם היחיד מבין דגי משה רבנו שבסנפיריו יש קוצים, כמו בסנפירי הדקר.
בכך הוא מהווה חוליה מקשרת בין דגי משה רבנו ובין אבות אבותיהם, דמויי-הדקר.
התפתחותו של דג משה רבנו מן הביצה ועד לבגרות מלמדת בבירור, כי דגים אלה התפתחו על דרך האבולוציה מדגים זקופים (כלומר דגים שאינם נחים ושטים על צידם).
הדגיגים הקטנים בסדרה זאת דומים לכל דגיג אחר (יש להם עיניים משני צידי הגוף והם שטים כמו כל דג אחר).
אך לאחר שהדגיג גדל עד לאורך של סנטימטר אחד בערך, מתחילה אחת מעיניו לנוע כלפי מעלה, עוברת את קצהו של העליון של הראש ונקבעת לצד העין השנייה.
"טיול" זה נמשך כשישה שבועות.
בינתיים חל גם עיוות בגולגולת הדגיג, ובסופו של דבר נוטה הדג בהדרגה על צידו חסר-העיניים ויורד לאטו אל קרקעית הים.
דג משה רבנו שוחה בתנועה גלית, העוברת לאורך גופו, בעזרת סנפיר השת וסנפיר הגב.
זה האחרון ארוך מאוד (הוא מתחיל לפני העין או מעליה ומתמשך לאורך כל הגוף).
עיוות-הראש גורם לכך, שפיהם של דגי משה רבנו מצוי בכיוון הצד התחתון, העיוור, של הגוף.
דבר זה קשור בעובדה שהם ניזונים בעיקר מבעלי חיים המצויים על קרקע הים, כגון: רכיכות, קיפודי-ים קטנים, תולעים ודומיהם, אף על פי שיש מינים המסוגלים גם לרדוף אחר דגים או סרטנים וללכדם.
עיניהם של דגי משה רבנו מזדקרות בדרך כלל מעל לראש.
הן מוגנות על ידי שמורות עבות ובשרניות, וכל אחת מהן יכולה לנוע בפני עצמה.
כך הן סוקרות את הנעשה סביבן בכל הכיוונים בחיפושם אחר מזון או אויבים נסתרים.