כל מה שרצית לדעת על דוגמנות:
דוגמנות היא מקצוע שהעוסקים והעוסקות בה מסייעים לשיווק מוצרים ולפרסומם, תוך ניצול מראה מושך של גופם או פניהם.
ארבעת התחומים העיקריים של הדוגמנות הם דוגמנות מסלול, דוגמנות מגזינים, דוגמנות פרסום ודוגמנות אמנותית.
דוגמני מסלול מופיעים בתצוגות אופנה ומציגים בגדים בעיצובים חדשים.
הערים מילאנו שבאיטליה ופריז שבצרפת נחשבות למרכזי דוגמנות המסלול.
דוגמנות מגזינים היא צילום בסטילס למגזיני אופנה, לשם הצגת בגדים חדשים.
דוגמנות פרסום היא צילום לפרסומת בעיתונות, בטלוויזיה ובקולנוע.
לעתים מופיעים הדוגמנים או הדוגמניות כשלגופם רק בגדי ים או הלבשה תחתונה, ולעתים אף בעירום חלקי או מלא.
המוצרים המפורסמים אינם בהכרח בגדים – בפרסום משתמשים בדוגמנים ובדוגמניות לשיווק מגוון מוצרים נרחב, בהם בשמים, אביזרי אלקטרוניקה, מכוניות ומזון.
דוגמנות אמנותית (מודל) היא ציור, צילום או פיסול של דוגמנית או דוגמן לצורכי אמנות או לימוד אמנות.
בתחום זה מקובל גם ציור, צילום ופיסול של מודל עירום, בו הדוגמנית מופיעה בעירום חלקי או מלא.
עבודתם של דוגמנים ודוגמניות נעשית בדרך כלל באמצעות סוכנות המתווכת ביניהם ובין הנזקקים לשירותיהם.
להמחשת כישוריו של דוגמן, ובפרט להמחשת כישוריו של מי שטרם עסק במקצוע זה ורוצה לחדור אליו, משמש הבּוּק – אוסף צילומי דוגמנות אישיים.
נשים וגברים עוסקים במקצוע, אך נשים דומיננטיות בו יותר, בפרט בדוגמנות מסלול ובדוגמנות מגזיני אופנה.
דוגמניות על משתכרות יותר מדוגמנים בסטטוס דומה, ככל הנראה בגלל הנחה שיכולת המשיכה שלהן כלפי לקוחות גברים גדולה מיכולת המשיכה של דוגמנים גברים כלפי הנשים הלקוחות.
בנוסף לדוגמנים ודוגמניות העוסקים במקצוע זה כעיסוק בלעדי או עיקרי, עוסקים בו גם שחקנים, זמרים, ספורטאים ומפורסמים אחרים.
דוגמה לכך הוא העיתונאי ומגיש הטלוויזיה יאיר לפיד, שהעניק בשנת 2004 שירותי דוגמנות לפרסומות של בנק הפועלים, או הכדורגלן הבריטי דייוויד בקהאם.
אלה קרויים לעתים "פרזנטורים".
העיסוק בדוגמנות מהווה לעתים קרש קפיצה לעולם הבידור, ודוגמניות הופכות לשחקניות פופולריות או למגישות של תוכניות טלוויזיה (לדוגמה: יעל בר-זוהר ומירי בוהדנה).
לעתים המסלול הוא הפוך.
לדוגמה, בקי גריפין הפכה מכתבת ספורט לדוגמנית, והזמרת רוני סופרסטאר דיגמנה בגדי ים.
הפרסום והזוהר הנלווים למקצוע הדוגמנות הפכו עיסוק זה למשאת נפשם של צעירים וצעירות רבים.
לעתים מלווה העבודה בדוגמנות בתופעות כגון אנורקסיה, שימוש בסמים ואף ניצול מיני.
בגלל תופעות אלו נמתחה ביקורת על תעשייה זו, בייחוד מצד חוגים פמיניסטיים.
עמדה פמיניסטית נוספת המבקרת את הדוגמנות גורסת כי עצם קיום המקצוע נובע מיחס מחפיץ כלפי גופן של נשים המשמר את דיכויין במסגרת של "מודל יופי" קבוע, שאינו מכיל את מראיהן של מרבית הנשים (בגלל פרמטרים כגיל ומשקל).
חוגים דתיים רואים בתצלומי דוגמניות חריגה מגדר הצניעות, בפרט כאשר מדובר בדוגמניות בבגדי ים.
במיוחד מופנית מחאתם כנגד תצלומי דוגמניות המופיעים בשלטי חוצות.
ביטויי זלזול בעבודתן של דוגמניות משתקפים בכינוי "קולבית" לדוגמנית מסלול, ובכינוי "דוגמגישה" לדוגמנית שהפכה למגישת תוכניות טלוויזיה.
בשנת 2012 נחקק בישראל חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות, התשע”ב-2012 האוסר הפקה והצגה של פרסומת שבה מופיע דוגמן בתת-משקל, בהתאם לחישוב מדד מסת גוף.
בנוסף, אם נעשה שימוש בעריכה גרפית לשם הצרת היקפי הגוף של אדם המוצג בפרסומת, יש לכלול בפרסומת הבהרה המציינת זאת.
החוק נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2013.