כל מה שרצית לדעת על דוד גרינברג:
דוד גרינברג (נפטר ב-1991), במאי קולנוע ישראלי, מבקר, היסטוריון ומורה לקולנוע, ממניחי המסורת הפילמאית בישראל.
למרות סרטו העלילתי היחיד כבמאי, "איריס", שלא זכה להצלחה מסחרית, השפעתו של גרינברג על היצירה הקולנועית הישראלית גדולה, הן בשל עשייתו הדוקומנטארית הייחודית בתקופת פעילותו (שנות השישים עד שנות השמונים); פעילותו כמבקר, דורות התלמידים שהעמיד בבית הספר בית צבי ובחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב וההקרנות השבועיות שהיה עורך בתל אביב של מיטב הקולנוע האירופי.
גרינברג השתייך לתנועה בקולנוע הישראלי, שמקובל לכנותה בשם "הרגישות החדשה" (את השם טבע הבמאי וההיסטוריון ג'אד נאמן) שחתרה לשחרר את הקולנוע הישראלי מקולנוע עם גוון הציוני-תעמולני בנוסח הסרט הם היו עשרה.
גרינברג היה מהבולטים והראשונים שבחברי התנועה.
יצירותיו חותרות לכיוון המודרניזם האירופאי, המנוגד הן ליצירה המגוייסת והן לקולנוע הישראלי הפופולרי באותה תקופה, "סרטי הבורקס".
זהו קולנוע אישי יותר, נועז מבחינה צורנית.
דוגמה לכך ניתן למצוא בסרטו הדוקומנטארי מאותה תקופה של גרינברג, "מוכשר בלי ראש" העוקב באופן לאקוני, ולכן מחריד, אחרי שגרת יום במשחטת עופות.
הסרט מייצר אנלוגיה חזקה בין המשחטה לחברה האנושית, מבלי לנסות להתעסק בנושאים ישראלים ציונים, ולכן חורג מהמקומי ונוגע באוניברסלי.
כמו סרט זה, כמעט כל סרטי התנועה, דוקומנטארים ועלילתיים, נוצרו בתקציבים דלים, הרחק מעיני הממסד, וצולמו בעיקר בתל אביב שאת חיי היום יום שלה תיארו, בלוקיישנים אמיתיים.
רובם, כולל סרטו של דוד גרינברג "איריס", היו כישלונות מסחריים, הביקורות, לעומת זאת, כמעט תמיד התלהבו.
מלבד גרינברג ניתן למנות בין חברי התנועה במאים כמו אורי זהר אברהם הפנר ודוד פרלוב.
אריאל שוויצר כתב ספר שמוקדש כולו לתנועת הרגישות החדשה.
ב"איריס" אותו צילם דוד גורפינקל עקב גרינברג אחר מערכת יחסים יוצאת דופן בין נערה בת 16 לבין עיתונאי מתבגר בן 40 (אותו מגלם גדעון שמר) שהחליט לפתוח פרק חדש בחייו, עזב את משפחתו והחל במלאכת עריכת קובץ שירים מעיזבון אביו.
העלילה מתרחשת בת"א של התקופה הסמוכה אחרי מלחמת ששת הימים.
סיפור העלילה בא בהשראת איקא ישראלי, מעין סיפור ביוגרפי, ולכן ניתן לשייך גם אותו לשאר יצירותיו הדוקומנטאריות של גרינברג.
הנושא, קשר בין נערה לגבר מבוגר, היה סנסציוני באותה תקופה כמו גם העיסוק שנתפס אז כדקדנטי בהווי הבוהמה בתל אביב.
את שיר הנושא כתבו אהוד מנור ודוד קריבושי.
בעקבות כישלון סרטו העלילתי התמקד גרינברג בעשייה דוקומנטארית, אבל יסודות עלילתיים חדרו גם לעשייה זו כמו בדוגמה המצוינת, הסרט "מאוריציו גוטליב", בו עוקב גרינברג אחרי דמויות אוטוביוגראפיות המופיעות בתמונה הידועה "יום כיפורים" של הציר היהודי בן המאה ה-19 מאוריציו גוטליב, ומתחקה אחריהן ואחרי הקשרים שלהן עם הציר ממש כמו בסרט בלשי.
באוגוסט 1977 הוא העלה את המופע "זהו בידור", בהשתתפותם של הכוכבים של אותה תקופה: אילי גורליצקי, ששי קשת, נירה רבינוביץ' ויונה עטרי.
בין ספריו של גרינברג ניתן למנות את "הקולנוע".